ערכי אדם - תקציר

לקראת סוף ספר ויקרא דנה התורה בדינו של מי שנדר לתת את ערכו לה' (ויקרא כ"ז א-ח). התורה מלמדת שערכו של אדם נקבע על פי גילו ועל פי מינו. 

האפשרות כי הערכים המצוינים בסוף ספר ויקרא מייצגים את שווי השוק הממוצע של המוערכים לוּ היו עבדים אינה מסתדרת עם מה שידוע לנו על כך מהתורה, ולהבדיל, גם מקובצי חוקים אחרים מהעת העתיקה. אמנם אין ספק שהיו קיימים הבדלים במחירי העבדים, בהתאם לכישוריהם ולתפקידים שאליהם הם יועדו, ומן הסתם גם בהתאם למינם ולגילם. ואכן, יש בידינו ממצאים ארכיאולוגיים המראים כי עבדים ושפחות נמכרו במחירים שונים, עם נטייה מסוימת למחיר גבוה יותר עבור עבד לעומת שפחה. אולם עד כמה שהטענה הבאה מפתיעה, כאשר מדובר על המחיר של עבד ושפחה בהקשר של חוק כללי, אין בתורה הבדל בין הערכים הכספיים של זכר ונקבה. לדוגמה, בדין שור שנגח עבד או אמה הפיצוי לאדון הוא זהה:

אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל. (שמות כ"א לב)

מצב דומה אנו מוצאים בקובצי חוקים אחרים מהעת העתיקה, כמו חוקי חמורבי. גם שם אין הבדל בשווי הכספי בין עבד לאמה, ומי שמחזיר אותם לבעליהם זוכה לגמול כספי זהה:

אם איש תפס בשדה עבד או אמה שברח והשיב אותו לבעליו – בעל העבד או האמה ישלם לו שני שקלים של כסף. (חוקי חמורבי, חוק מס' 17)

גובה הנזק שהתורה קובעת לפגיעה בעבד או באמה (30 שקלים) הוא בדיוק גובה הסכום שבו התורה מעריכה את האישה הבוגרת כאשר היא בשיא כוחה (בגילאים 20–60). אם הערכים שמופיעים בסוף ספר ויקרא משקפים שווי של עבד, ואם ראינו שעל פי החוק אין הבדל בשווי הכספי בין עבד לאמה, אזי ערכו של הגבר הבוגר היה צריך להיות בדיוק כמו זה של האישה – 30 שקלים. אבל כאמור, ערכו הוא 50 שקלים. מדוע?

הגיל שבו מחירם של המוערכים הוא הגבוה ביותר הוא 20-60. גיל 20 מוזכר בתורה בהקשר אחד בלבד. זהו הגיל שבו הגבר הישראלי מתגייס לצבא. אם כן, הגבר מוערך לא רק על פי שוויו כעבד אלא גם על פי ייעודו ותיפקודו להיות חייל בצבא. שוויו של חייל היה גבוה יותר מזה של עבד ועמד על 50 שקלים וזהו המקור לשוני בערכי הזכר והנקבה.

להרחבה, והסבר על החלוקה לקבוצות הגיל השונות, ומדוע היחס בין הערכים האלה אינו קבוע אלא משתנה לפי קבוצות הגיל השונות ראו בפרק ערכי אדם