"וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"

האם רבקה סיפרה ליצחק על הנבואה שקיבלה עוד טרם נולדו התאומים? התורה איננה מספרת לנו על כך דבר, אולם לא ניתן להסיק מכך שרבקה שמרה את הנבואה לעצמה. לדעתי, סביר יותר להניח שרבקה סיפרה על כך ליצחק בשלב כלשהו. אך אם כך היה, כיצד זה המשיך יצחק בשלו ובחר לברך את עֵשו? או בלשונו של הרמב"ן: "איך היה יצחק עובר את פי ה', והיא לא תצלח?"

התשובה טמונה בהבנת תפקידה של הנבואה. נבואה אינה הגדת עתידות מהסוג שבו היו משתמשים המעוננים והמכשפים. אין תפקידה של הנבואה לגלות לנו את העתיד על מנת לספק את יצר הסקרנות, אלא לכוון אותנו לעשיית המעשים הראויים. פעמים רבות, הנבואה על העתיד לקרות היא במובלע נבואה על תנאי שתלויה במעשי האדם. כפי שאומרת התורה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ..." – יקרה כך (ויקרא כ"ו ג-יג); "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ..." – יקרה אחרת (ויקרא כ"ו יד ואילך). 

במקרה הזה, הנבואה היא אניגמטית במכוון וניתנת להבנות שונות. דוגמה לפרשנות כזו ניתן למצוא בפירושו של הרד"ק למילות הנבואה "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר":

לא זכר עמהם מילת "את" שהיא מורה על הפָּעוּל, והנה הדבר מסופק ולא ביאר מי יעבוד את חברו, הרב את הצעיר או הצעיר את הרב. אלא שיש בו מעט ביאור, כי ברוב [המקרים] – הפועֵל הוא הראשון, אלא (=מלבד) בדברים שאין לספק בהם, כמו: "אֲבָנִים – שָׁחֲקוּ מַיִם" (איוב י"ד יט), "מַיִם – תִּבְעֶה אֵשׁ" (ישעיהו ס"ד א). והיה זה שלא התבאר העניין בנבואה הזאת, לפי שפעמים יעבוד הרב את הצעיר כמו שהיה בימי דוד, ופעמים יעבוד הצעיר את הרב כמו שהוא היום... (רד"ק, בראשית כ"ה כג)

הרד"ק עומד על כך שבמשפט "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" חסרה מילת היחס "את". כתוצאה מכך המשפט הזה ניתן לקריאה בשתי צורות: א) ואת הרב – יעבוד הצעיר. ב) ורב יעבוד את הצעיר. ואם כך הנבואה שניתנה לרבקה לא קבעה את עליונותו של יעקב על פני עֵשו אחיו אלא את היחסים ביניהם – שבין שתי האומות שייצאו מיעקב ומעֵשו יתקיים מאבק מתמיד – "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". מי למעלה ומי למטה תלוי במעשיהם, ולכן יכול היה יצחק, מסיבותיו שלו, להחליט כי עֵשו הוא הראוי, בעוד שרבקה מצידה סברה שיעקב הוא זה שאמור להתברך.

לפרק המלא