החלומות, הייעוד וקבלת אחריות - תקציר מתוך המפגש בין יוסף לאחיו
מיד לאחר שיוסף התנכר לאחיו התורה מציינת שיוסף זכר את החלומות (בראשית מ"ב ז-ט). אין ספק שמראה אחיו המשתחווים לו ביטא באופן הפשוט ביותר את התגשמות החלומות. המפגש המחודש והמפתיע עם האחים העלה את החלומות ממעמקי התודעה של יוסף. יוסף הבין שבחלומות חבוי דבר שהוא מעבר לציור הילדותי של אחיו המשתחווים לו. החלומות ייעדו לו תפקיד מנהיגותי בתוך משפחתו שלו. אך ברגע המפגש יוסף לא היה מסוגל לשאת את המשמעות של תובנות אלו ועוד יותר מכך, לא היה בשל לממש אותן. במקום לממש את החלומות בחר יוסף להתכחש להם ולהמשיך בתגובתו הראשונית והספונטנית של התנכרות מאחיו. יוסף ראה במצב שנוצר הזדמנות להתאחד עם אחיו בנימין ולהתנתק ממשפחתו באופן סופי.
בשלב הראשון האשים יוסף את האחים בריגול ובכך הוא ביקש לאלצם להביא את בנימין. כלומר, יוסף האשים את האחים בריגול לא בגלל החלומות אלא אף על פי שזכר את החלומות. אף על פי שהבין שהחלומות מייעדים לו תפקיד בתוך המשפחה המורחבת, משפחת אביו, הוא בחר להתנכר לאחיו ובכך גם להתנכר לייעודו.
עוד בארץ כנען ראה יוסף שהאחים מנהלים את ענייני הבית בעוד שלאביו כמעט שלא הייתה השפעה על הנעשה. בפרשת שכם נמנע יעקב מלהשיב תשובה עד אשר חזרו בניו מן השדה. בהמשך פעלו האחים בניגוד לדעתו של אביהם והרגו את כל אנשי העיר. על המעשה של ראובן ששכב עם בלהה, עבר יעקב בשתיקה.
בניגוד לרב בן־נון, אינני סובר שיוסף טעה לחשוב שהמכירה נעשתה על דעת אביו. התורה מספרת לנו כמה פעמים שיוסף דרש בשלומו של יעקב (בראשית מ"ג ז; בראשית מ"ג כז) והדבר מעיד על געגועיו של יוסף אל אביו. לדעתי, בעיני רוחו של יוסף המשיך להתקיים הדפוס של האחים שפועלים בניגוד לדעתו של אביהם והתבטא בצורה החריפה ביותר במעשה המכירה שנעשה, להבנתו של יוסף, למורת רוחו של אביו, שאהב אותו יותר מכל בניו. מעשה זה הבהיר ליוסף שהאחים הם הנותנים את הטון במשפחת יעקב, ושהם דחו אותו מעליהם. על כן למרות אהבתו את אביו ואהבת אביו אותו לא הייתה לו ברירה אלא להשלים עם הניתוק מבית אביו.
במהלך המפגשים עם האחים במצרים הבין יוסף מהשיחות הפנימיות של אחיו שהם מצטערים על המכירה, שבזמן המכירה לא כל האחים רצו לפגוע בו. מנאומו של יהודה הוא למד כי ההשפעה של אביו על אחיו הייתה רבה משהעריך. במהלך הנאום גילה יוסף כי האחים התעכבו מלרדת חזרה למצרים מכיוון שאביו התנגד להורדתו של בנימין ורק ערבות אישית של יהודה שכנעה אותו לשלוח את בנימין. התובנות הללו חברו יחדיו להבנה כי האיחוד עם המשפחה, שבעבר נראה לו בלתי אפשרי, אכן ניתן לביצוע.
יהודה סיים את נאומו בלקיחת אחריות אישית. הוא ערב את הנער כלפי אביו ולכן הוא התנדב להחליף את בנימין ולשבת תחתיו כעבד. לקיחת האחריות של יהודה נגעה לליבו של יוסף ועוררה בקרבו את המחשבה שגם עליו לקחת אחריות ולממש את הייעוד שלו. יוסף לא הצליח להתאפק עוד. רגשותיו הציפו אותו. לפתע הכול התבהר. הוא הפנים את מה שהבין כבר בפגישה הראשונה עם האחים במצרים – שהחלומות שחלם סימנו לו ייעוד ותפקיד מנהיגותי במשפחתו, ולא בממלכת מצרים. למרות כל הניסיונות של יוסף לברוח מהתפקיד שיועד לו ולהתנתק ממשפחתו, ההשגחה כיוונה את הדברים אחרת. יוסף הבין זאת, קיבל עליו את התפקיד והחליט להתוודע לאחיו
