"שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים"

בתחילת פרק י"ח שבספר בראשית מסופר שה' נראה אל אברהם. מיד לאחר מכן מסופר שאברהם ראה שלושה אנשים, שאותם הוא הזמין לאוהלו:

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. (בראשית י"ח א-ב)

מהו הקשר בין התגלות ה' לאברהם בפסוק הראשון ("וַיֵּרָא אֵלָיו ה'") לבין הביקור של שלושת האנשים אצל אברהם המתואר החל מהפסוק שאחריו ("וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו")?

הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" (חלק ב, פרק מב) מסביר שכמו ההתגלות של ה' לאברהם המתוארת בפסוק הראשון, גם הביקור של האנשים לא היה אלא מראה נבואה אחד. הרשב"ם מפרש את הפסוקים באופן דומה לרמב"ם בכך שגם לדעתו ביקור שלושת האנשים הוא עצמו התגלות ה' לאברהם. אך הוא איננו מקבל את עמדתו של הרמב"ם שלפיה כל הסיפור התרחש רק בחלום נבואי. על פי הרשב"ם, המלאכים הם שליחיו של ה', ושלוחו – כמותו. על כן בכל מקום שבו מתגלה ה' באמצעות מלאך ניתן לומר שה' הוא זה שהתגלה. לכן הפסוקים שמספרים לנו על ביקור המלאכים נפתחים בכותרת "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'", שהרי ביקור המלאכים הוא עצמו התגלות ה'.

ההסבר הפשוט, הממשיך את הכיוון שהתווה הרשב"ם אולם צועד צעד אחד נוסף הוא ששלושת האנשים שבאו לבקר את אברהם היו בעצם פמליה של מעלה – ה' עצמו ושניים ממלאכיו.

כך משתמע במפורש מהמדרש הבא:

...וקרא הקב״ה את המלאכים ואמר להם: באו ונבקר את החולה.
אמרו לפניו: ריבונו של עולם, "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ" (תהלים ח' ה)...
אמר להם: כך אמרתם? חייכם, עָרֵב עלי ריח של אותו דם ממור ולבונה. אם אין אתם הולכים הרי אני הולך לעצמי... לפיכך נגלה עליו הקב״ה, שנאמר: "וַיֵּרָא אֵלָיו".
וכיון שראו המלאכים כך הלכו גם הם עם הקב״ה, שנאמר: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים וגו'. (מדרש תנחומא ישן, וירא ד)

על פי המדרש רצה הקב"ה לבקר את אברהם החולה וקרא למלאכים שיבואו עימו. המלאכים חשבו שאין ראוי לפמליה של מעלה שתבקר אצל בן אדם. ואילו הקב"ה השיבם שבזכות קיום מצוות המילה ראוי אברהם לביקור כזה. כשראו המלאכים כך, הצטרפו אל הקב"ה לבקר את אברהם, ומה שנאמר על אברהם כי ראה שלושה אנשים מתייחס לקב"ה ולשני מלאכיו.

הפירוש הזה, מעורר קושי תיאולוגי: כיצד ניתן לומר שה' נראה לאברהם כאדם? הטענה שאלוהים מתגלה בדמותו של אדם מזכירה את אמונתם של הנוצרים. הרתיעה מההסבר הזה עשויה לגרום לנו להסתפק בפירושו של הרשב"ם, שמדובר במלאך שדיבר בשם ה' ולא בה' עצמו. הייתי אף מעז לומר שזו הייתה הסיבה לכך שהרשב"ם נמנע מלומר את הדבר שמתבקש מפירושו – שמדובר בה' עצמו.

מתחילתה ועד סופה מספרת לנו התורה על הקשר בין ה' לבני האדם. קשה ואולי בלתי אפשרי להבין את הקשר בין האל האינסופי לבין בני האדם. מבחינה פילוסופית אין הבדל בין הטענה שה' דיבר עם בני ישראל במעמד הר סיני או האמירה שה' דיבר עם משה פנים אל פנים לבין הטענה כי ה' נגלה לאברהם כאורח בשר ודם. כמו שלא ניתן להבין את סיפור מעמד הר סיני או את עדות התורה שמשה דיבר עם ה' פנים אל פנים וראה את תמונתו, כך לא ניתן להבין את אותו מפגש בין אברהם לה' כחום היום. אולם, עובדה היא שהמקרא אינו נמנע מלתאר את ה' כדמות כמעט אנושית, ולכן, אין סיבה להימנע מלהבין כך גם את פשט סיפור המפגש בין אברהם ושלושת האורחים.