תקציר: השבת, ישראל והעמים

השבת, ישראל והעמים

מה ראה ה' לחכות זמן רב כל כך עד להתהוותו של עם ישראל כדי לצוות על השבת? מדוע השבת קשורה לישראל באופן מיוחד? הרי השבת חותמת את בריאת העולם כולו והיא קדמה לחלוקת האנושות לאומות שונות.

תשובתי היא שאכן, על פי סיפור הבריאה כפי שהוא מופיע בספר בראשית, השבת היא בבסיסה אוניברסלית וניתנה לאנושות כולה.

השבת היא יום המנוחה השבועי. שישה ימים אדם עובד לפרנסתו וביום השביעי הוא נח מעמל השבוע ואוגר כוח לקראת ההמשך. פסק הזמן מאפשר גם את המפגש בין האדם לעצמו, למשפחתו ולקהילתו. בניגוד למחזורים הקיימים בטבע, כגון היום והלילה וכן החודש הירחי והשנה השמשית, מחזור שבעת הימים אותו אינו מעוגן בתופעת טבע אלא נובע מהסכמה אנושית. החיים על פי מחזור של שבעה ימים וקיומו של יום מנוחה שבועי מקבלים משמעות דתית כיוון שיש בהם הכרה בבריאת העולם בשבעה ימים.

ואולם, למרות שעל פי סיפור הבריאה השבת היא אוניברסלית ושייכת לכלל האנושות, לפי האמור בספר שמות, בפועל רק בני ישראל נצטווו לשמור את השבת. מדוע?

כפי שהסביר קאסוטו, החידוש בציווי על השבת הישראלית המופיע בספר שמות לא היה ביצירת שבוע של שבעה ימים וגם לא בקביעה של יום מנוחה שבועי. אלו היו קיימים גם לפני כן. החידוש היה בציווי לבני ישראל "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ' ז), שמוסיף את ממד הקדושה ליום השבת.

השבת מורכבת מרבדים שונים. הרובד הראשון, הוא עצם קיומו של השבוע – מחזור של שבעה ימים המסתיים ביום מנוחה ויש בו הכרה במעשה הבריאה. הרובד השני הוא ייחודי לישראל – רובד הברכה והקדושה של השבת עצמה.

רק עם ישראל, שמצוּוה להיות קדוש, יכול לשמור את השבת שהתקדשה על ידי הקב"ה בשחר הבריאה, ובכך למלא את ייעודו. על כן הציווי "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (דברים ה' יא) הוא אות ברית דווקא בין ישראל לבין ה'.

אף על פי שקדושת השבת היא אות וברית ייחודית בין ה' לעם ישראל, חובה עלינו לזכור שהשבת מתבססת על הרובד האוניברסלי, השייך לכלל האנושות. יתרה מזאת, ההכרה הכלל עולמית בשבוע של שבעה ימים, שעל פי המסורת נשמרה ברציפות מבריאת העולם ועד היום, היא זאת שמאפשרת לעם ישראל לשמור את השבת. בלעדיה היה כמעט בלתי אפשרי לשמור שבת.

לאור הבנה זו על מקומה של השבת עבור כלל האנושות, ניתן להבין טוב יותר את נבואתו של ישעיהו, הנקראת בתענית ציבור, שמדברת על מציאות של קיום השבת גם בקרב אומות העולם.

ישעיהו פונה אל כלל האנושות, אל בני האדם באשר הם: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ". הוא פונה אל אלו מהם השומרים את השבת ונמנעים מלחללה: "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע". בהמשך, בפסוקים ו-ז, מבטיח הנביא ל"בְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ" – אלה אשר נמנעים מלחלל את השבת ושומרים את בריתו – "כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי": "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים".