תולדות יצחק

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.

בדרך כלל כאשר התורה מתארת תולדותיו של אדם, היא מתארת את רשימת צאצאיו או הקורות אותו ואת משפחתו מכאן ואילך. ואילו בתיאור תולדות יצחק התורה מוסיפה התייחסות לעבר בכך שמזכירה שאברהם הוליד את יצחק. מדוע?

נראה שהסיבה לכך היא ההנגדה שהתורה רוצה לעשות בין יצחק לישמעאל. ישמעאל, למרות היותו הבכור, היה בנה של הגר שפחת שרה ולכן לא היה ראוי להיות ממשיכו של אברהם, כפי שאמר ה' לאברהם: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא יב). לכן, כאשר התורה מתחילה בתיאור תולדותיו של ישמעאל היא מייחסת את הולדתו לאמו, שהייתה שפחת שרה: 

וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם. (בראשית כה יב). 

אולם, כאשר היא מגיעה לתיאור תולדותיו של יצחק היא מייחסת את הולדתו ישירות לאברהם, ובכך היא מדגישה שבניגוד לישמעאל, יצחק הוא בנו וממשיך דרכו הטבעי של אברהם.

על דרך הדרש, אפשר שהתורה רוצה לומר לנו שראוי שקורות חייו של אדם יהיו מחוברים לאלו של אבותיו. 

אברבנל מסביר שהתורה מציינת שאברהם הוליד את יצחק, כי יש בכך להסביר את קורות חייו של יצחק עצמו. מה שקרה לאברהם קרה גם ליצחק. שניהם סבלו מעקרות, שניהם חוו תקופה של רעב, שניהם נאלצו להצהיר שנשותיהם היו אחיותם וכן הלאה עוד ועוד. 

אולם, למרות הדמיון בין קורות חייהם, ניתן לראות שההתמודדות של יצחק עם אותם אתגרים הייתה שונה ובמקרים רבים טובה יותר מזו של אברהם. לדוגמה, בניגוד לאברהם - יצחק מתפלל על אשתו העקרה, ואינו יורד מהארץ בזמן הרעב.

אדם נושא את המטען הגנטי של הוריו, ובנוסף הוא נושא איתו את המורשת והתרבות שקיבל מאבותיו. החכמה היא לדעת לקבל השראה מכל העושר שמקבל האדם מהעבר כדי להתמודד בכוחות עצמו ובדרך הייחודית שלו עם אתגרי העתיד.

picture: Harris Brisbane Dick Fund, 1953