קורבנות הנשיאים

בדרך כלל כאשר מסופר בתורה על הבאת קורבן, קודם מוזכרת הבהמה, לאחר מכן המנחה ואילו הכלי שבו מובאת המנחה כלל אינו מוזכר. ואילו בקורבנות הנשיאים הסדר הוא הפוך. קודם מוזכרים הקערה ושאר הכלים, לאחר מכן מספרים לנו שהם היו מלאים בסולת למנחה, ורק בסוף מתוארים הקורבנות עצמן. מדוע?

קורבנות הנשיאים התחלקו לשניים, קורבן לכבוד סיום הקמת המשכן אותו הביאו הנשיאים לפני המשכן (במדבר ז ג), וקורבן לחנוכת המזבח אותו הביאו לפני המזבח (במדבר ז י). הקורבן לכבוד סיום הקמת המשכן לא היה קורבן במשמעות הרגילה של בהמה העולה על המזבח, אלא תרומה לצרכי תחזוקת המשכן - לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר ז ה). באופן דומה, גם הקורבנות שהובאו לכבוד חנוכת המזבח היו בעיקרם תרומה בעלת שווי כספי לצרכי עבודת המשכן. אולם מכיון שהם הובאו לכבוד חנוכת המזבח, הם הובאו כחלק מהקרבת קורבנות על גבי המזבח בצורת כלים, כמו קערה ומיזרק.

למרות שייעודם העיקרי של הכלים היה תרומה לתחזוקת המשכן, נעשה בהם שימוש גם בהקרבת קורבנות הנשיאים. פעם אחת ככלי קיבול להבאת הסולת למנחה, ופעם שנייה כאשר השתמשו בכלים על למנת לזרוק את דם הקורבנות - שהרי אחד הכלים היה מיזרק עשוי כסף. היה זה שדרוג חד פעמי, לכבוד קורבן הנשיאים, שבו השתמשו במזרק מכסף ולא מנחושת, ממנה נעשו כל כלי המזבח.

קורבנם של הנשיאים לכבוד סיום הקמת המשכן היה קורבן משותף ונועד למטרה משותפת: להביא יחד את ששת העגלות והבקר הנדרשים על מנת לשאת את המשכן וכליו במהלך המסעות. לעומת זאת, קורבנם של הנשיאים לחנוכת המזבח היה קורבן אישי בשתי רמות. ברמה הראשונה היה זה קורבן של נשיא שבט ושבט, כפי שעולה מהתבנית הקבוע: לדוגמה: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן. ברמה השנייה היה זה קורבנו האישי של אותו אדם שעמד בראש השבט, כפי שעולה מתבנית הסיום: זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן ולא זֶה קָרְבַּן נְשִׂיא בְנֵי זְבוּלֻן. אולם גם קורבנם האישי של הנשיאים אוחד כאשר התורה מסכמת את סך כל הדברים אותם הביאו הנשיאים. בכך התורה יוצרת מבנה כיאסטי של קורבן משותף בהתחלה (העגלות לכלי המשכן), קורבן אישי בשתי רמות באמצע (קערות הכסף ושאר הכלים) וסיכום המשתף את קרבנות הנשיאים לקורבן משותף אחד.