קורבן עולה ויורד

בקורבן עולה ויורד (ויקרא ה' א-יג) נקבע הקורבן לפי מעמדו הכלכלי של החוטא. עשיר מביא כשבה או שעירה לחטאת, העני מביא שני תורים או שני בני יונה – אחד לחטאת והשני לעולה, ואילו הדל מביא עשירית האיפה סלת לחטאת.

על כך ניתן לשאול כמה שאלות:

1.      מדוע העני מביא שני בני יונה ולא אחד, כמו העשיר והדל שמביאים קורבן אחד?

2.      מדוע בן היונה השני מובא לעולה, הרי מדובר בתחליף לקורבן חטאת?

3.      כיצד מתכפר הדל בקורבן מנחה מהצומח ללא נתינת דם על המזבח?

בקורבן יש שני מרכיבים עיקריים: המתנה והכפרה. המתנה מתבטאת בעצם הבאת הקורבן, והיא רמוזה  במילה קורבן עצמה המקבילה לנתינה – מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה (שופטים ה' כה). שיאה של המתנה היא בחלקים המוקטרים על גבי המזבח העולים לריח ניחוח אישה לה'. בדר"כ הכפרה מושגת באמצעות דם הקורבן – כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר (ויקרא י"ז יא). הדם משמש כחומר מחטא. ככל שהחטא חמור יותר כך הוא מטמא חלקים פנימיים יותר של המקדש הדורשים טיהור, ועל כן נדרשת נתינה של הדם במקומות מדויקים יותר ופנימיים יותר. קורבן עולה מכפר על חטאים כלליים, ולכן, די בזריקת הדם על המזבח סביב. לעומת זאת, קורבן חטאת בא על חטאים ספציפיים יותר, ולכן נדרשת נתינה על קרנות המזבח ואילו בחטאות פנימיות, הזאה לפני הפרוכת וביום הכיפורים גם לפני הכפורת. פעולות אלו דורשות את עבודתו של הכוהן ולכן הכפרה מיוחסת אליו: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ  (ויקרא ה' יג). אולם, לא תמיד יש צורך בדם כדי להשיג את הכפרה. לדוגמה, בקורבן עולה התורה מזכירה את הכפרה כבר בשלב המוקדם של הבאת הקורבן והסמיכה – וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו (ויקרא א' ד).

בקורבן עולה ויורד, העני צריך להביא שני בני יונה ולא די באחד. הסיבה לכך היא מכיוון שבניגוד לקורבן חטאת של העשיר, שיש בו את רכיב הכפרה באמצעות הדם ורכיב המתנה באמצעות האימורים המוקטרים על גבי המזבח, בבן יונה המוקרב לחטאת קיים רכיב הכפרה בלבד. הכפרה מושגת באמצעות נתינת הדם על קרנות המזבח ומיצוי הדם על קיר המזבח. רכיב המתנה – הקטרה על גבי המזבח – חסר, מכיוון שבשר הציפור ניתן לכוהן בלבד ואינו מוקטר על גבי המזבח. לכן, מובא בן יונה נוסף המוקרב כעולה ומוסיף את רכיב המתנה החסר (ראב"ע). לפיכך נקרא המזבח – מזבח העולה, כי העולה מבטאת בראש ובראשונה את רכיב המתנה המוקטר על גבי המזבח. בקרבן חטאת קלאסי – קיימים שני הרכיבים. אך כשרכיב המתנה חסר כמו במקרה של בן יונה לחטאת – יש חובה להשלים אותו באמצעות הוספה של בן יונה לעולה.

דל מתכפר במנחת חטאת מהצומח ללא צורך בנתינת דם, בגלל הרצון של התורה להקל על הדל שאין ידו משגת להביא מהחי ולאפשר גם לו להביא קורבן חטאת. במקרה הזה מאמצת התורה את המודל הקיים בקורבן עולה בו מושגת הכפרה עוד לפני זריקת הדם. בגלל החומרה היחסית של החטאים בגינם מביאים קרבן עולה ויורד בהשוואה לעולה, אין די בהבאת המנחה אלא יש צורך, כמו בכל חטאת, בפעולתו של הכהן בכדי להשיג את הכפרה כפי שנאמר: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ  (ויקרא ה' יג).