ציצית הכנף

ראיית פתיל התכלת נועדה להזכיר את כל המצוות כדי שנעשה אותם. התכלת משמשת רכיב מרכזי בכלי המשכן: בפרוכת, ביריעות המשכן, בבגדי הכהונה, ובכיסויי הכלים בזמן המסעות. התכלת יוצרת קשר אסוציאטיבי לעולם הקדושה ולמחויבות שהיא מביאה בדמות המצוות. 

אולם את התכלת יש לתת על ציצת הכנף. ציצה פירושה קבוצה של שערות, או סיבים במקרה של בגד. משמעותו של הציווי לעשות ציצית על כנפי הבגד הוא פרימת קצוות הבגד באמצעות הסרת התפירות שנמצאות על שולי כנף הבגד. 

הציווי לפרוע את קצה הבגד לציצית מזכיר את גידול הפרע של שער ראשו של הנזיר ואת פריעת ראשה של הסוטה. את שני המקרים האחרונים ניתן להבין כפעולה סמלית שמבטאת יציאה מהוויית הסדר האנושי החיצוני וכניסה תחת כנפי השכינה (ראו מה שכתבתי על פריעת ראש האישה והקשר לנזיר).

יתכן אם כן, שהדרישה שקצה הבגד יהיה פרוע ולא מסודר, מסמלת גם היא את התגברות המחויבות לאל והתחברות לאותנטיות הפנימית על פני המוסכמות האנושיות המתבטאות בדרישה לסדר חיצוני. ואם כך, הציצית המושלמת היא הפרועה ולאו דווקא הציצית היפה שיוצאת מהחולצה בסדר מופתי.