עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ - כָּמוֹךָ

אחד ההבדלים המהותיים בין נוסח עשרת הדברות בספר שמות לבין זה שבספר דברים מתייחס לציווי על השבת. על פי ספר שמות, השבת היא זכר למעשה בראשית: 

לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות כ ט-י). 

לעומת זאת, על פי הנוסח בספר דברים הטעם לשמירת השבת הוא סוציאלי: 

לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. (דברים ה יג-יד)

לכאורה, התורה מבהירה שהסיבה שאסור לבן החורין, לבנו ולבתו לעשות מלאכה אינה כדי שהאדון ומשפחתו ינוחו, שכן הם בעלי יכולת לדאוג לעצמם, אלא כדי להבטיח את מנוחת העבד והאמה בשבת. רעיון זה מופיע כבר בספר שמות, בפרשת משפטים, שנאמרה מיד לאחר עשרת הדברות: 

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר (שמות כג יב).

אם כן, מדוע התורה לא הסתפקה בציווי לאפשר לעבד ולאמה לנוח ביום השביעי? מדוע יש צורך לאסור על כולם לעבוד בשבת?

ייתכן שהתשובה נמצאת במילה "כמוך" בפסוק - לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. 

את הדרישה הזו ניתן להבין בשני אופנים. האפשרות הראשונה היא אינסטרומנטלית: מטרת התורה היא אכן להבטיח את מנוחת העבדים ביום השביעי. אולם, כדי להבטיח שהעבד והאמה יזכו באמת למנוחה, יש להצמיד את החופש שלהם לזה של האדון ומשפחתו. רק כך ניתן להבטיח סטנדרט אחיד וגבוה של מנוחה ולהימנע ממצב שבו מנוחתם מוגבלת ואינה משתווה לזו של בני החורין.

האפשרות השנייה היא מהותית: התורה מעוניינת שיום אחד בשבוע, בשבת, לא יהיה הבדל בין בני האדם. שכולם יחדלו מעבודה וינוחו, כדי לזכור את יציאת מצרים ואת שחרור עם ישראל מעבדות. התורה אמנם מדברת על מנוחת העבד אך כוונתה היא להבטיח שבשבת כולם יהיו במעמד שווה, וכי שוויון זה יכלול גם את העבד והאמה. 

אפשרות זו מסתברת יותר על פי הפסוקים בפרשת משפטים. בפרשה זו הפסוק הקודם למצוות השבת מדבר על מצוות השמיטה, שבה העיקר הוא יצירת שוויון בין המעמדות, כאשר התוצרת החקלאית השמוטה נאכלת על ידי בעלי השדה, האביונים וחיות השדה ללא הבדל.

אם כן, השבת היא הראשונה בסדרה של מחזורים קוסמיים של שביעיות, המביאים לידי ביטוי את החזון החברתי של התורה. המחזורים כוללים שבעה ימים, שבע שנים, ושבע שמיטות. בסיום כל מחזור נוצר שוויון מחודש בין המעמדות. ביום השביעי, בשבת,  כולם שובתים ממלאכה - בני חורין, עבדים, גרים ובעלי חיים. בשנה השביעית, שנת השמיטה, כל המעמדות הללו שווים בזכותם ליהנות מהתוצרת החקלאית. ובסיום שבע שמיטות מגיעה שנת היובל, שבה הקרקעות שבות לבעליהן המקוריים, וכל העבדים זוכים לחירות מלאה.

* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3