עץ הדעת טוב ורע

סיפור גן עדן הוא סיפור חידתי. הוא מספר על חיים ללא מוות, ועל בני אדם המסתובבים עירומים ואינם מודעים לכך. הוא מתאר נחש שמדבר באופן טבעי בלי הסבר מתי נלקחה ממנו יכולת זו וגם מקורם הגאוגרפי היחיד של ארבע הנהרות המוזכרים בסיפור אינו מוכר לנו ככזה. 

סיפור גן עדן גם אינו מתאים לתיאור הבריאה שבפרק א'. שם האדם נברא זכר ונקבה ונצטווה לפרות ולרבות ולכבוש את הארץ ולא להצטמצם במקום אחד. ואילו בסיפור גן עדן האדם חי רק בגן עדן ואילו האישה נבראה רק לאחר שלא נמצא לאדם חבר מכל החיות והבהמות. 

לכן, נראה שסיפור גן עדן אינו תיאור היסטורי אלא משל שנועד לתאר את היסודות הבסיסיים ביותר של הקיום האנושי. ובעיקר את תהליך ההיפרדות של האדם משאר בעלי החיים, ואת גיבוש הזהות העצמית שלו מול אלוהים. שני אלו עומדים בבסיס האדם כפי שאנו מכירים אותו כיום, ייצור עצמאי ומודע, בעל הבנה מלאה של המציאות, העומד מול אלוהים.

כבר מתחילת בריאתו נועד האדם לגדולות אבל בראשית התהליך, לא היה הבדל מהותי בינו לבין שאר החיות. האדם אמנם קבע את שמותם של חיות השדה ובכך הביע את עליונותו עליהם, אך למרות זאת ניסה למצוא מתוכם בן זוג ושותף. אפילו בן השיח של חוה, שהסית אותה לאכול מפרי העץ האסור, היה אחד מהם.

על פי הסיפור, האדם שהובא לגן עדן לא היה מודע לקיומו של הרע בעולם. הוא היה כמו ילד שחי במרחב מוגן שמספק את כל צרכיו. בגן עדן לא היה מושג של מוות ולכן גם לא היה צורך באישה לשם הולדת ילדים להמשך קיום המין האנושי. לכן, תחילה נברא האדם לבדו ואילו האישה נבראה מאוחר יותר כדי להפיג את בדידותו ולשמש לו שותפה. רק לאחר החטא, שגרר את המוות, נפקחו עיני האדם ואשתו והם הפכו מודעים למשמעות העירום ולמיניות.

ידיעת טוב ורע במקרא היא הבנה מלאה, מקצה לקצה, של המציאות. ראו לדוגמה: כִּי כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים כֵּן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִשְׁמֹעַ הַטּוֹב וְהָרָע … וַאדֹנִי חָכָם כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים לָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, (שמו"ב יד יז-כ). ידיעת טוב ורע איננה דבר רע. ההפך הוא הנכון. היא אחת מתכונותיהם של המלאכים (בראשית ג כב), צלם אלוהים, אליה יש לשאוף. האיסור לאכול מפרי עץ הדעת נועד להגן על האדם וליצור עבורו מרחב בטוח לגדילה, אבל בה בעת, הוא מנע את התפתחותו ועצמאותו. 

על פי הסיפור, ה' סיפק את כל התנאים כדי שהאדם יחטא. הוא הצמיח את עץ החיים ועץ הדעת בתוך הגן. הוא זה שעשה את הנחש שהסית את האישה, והוא זה שנתן את לאדם את האישה שנתנה לו מפרי העץ האסור אך גם סיפקה את הפתרון לבעיית המוות - הולדת ילדים. ועל כן נראה כי רצון ה' וכוונתו בכל אלו היתה שהאדם יתמרד ויעבור על הציווי, כדי שיוכל להתבגר ולהיות יצור עצמאי העומד לפני האל.

האכילה מפרי עץ הדעת היא זו שהפרידה את האדם מבעלי החיים וקירבה אותו לאלוהים. ואילו העובדה שהוא עשה זאת בניגוד לציווי ה' מסמלת את תהליך הניפרדות וגיבוש הזהות העצמאית של האדם. ללא שלב הכרחי זה, האדם לא יכול היה להגיע לייעודו והיה נשאר אחד מחיות הארץ. 

Picture: WolfgangRieger, via Wikimedia Commons