על מנהיגות ואחריות

בעקבות חטאם של משה ואהרון במי מריבה, בשנת הארבעים, נגזר עליהם שלא יכניסו את בני ישראל לארץ כנען (במדבר כ א-יג). אולם בנאומו בתחילת ספר דברים, חושף משה לראשונה כי כבר בתחילת המסע, בשנה השנייה לצאתם ממצרים, נגזר עליו בעקבות חטא המרגלים, שלא יכנס לארץ ושיהושע יחליף אותו (דברים א לז-לח). עובדה זו לא מוזכרת בתיאור הסיפור בספר במדבר. להפך, בספר במדבר מסופר שהתגובה הראשונית של ה' לחטא המרגלים הייתה להכות את העם בדבר ולהקים ממשה גוי עצום במקום עם ישראל שחטא (במדבר יד יב).

ישנם הבדלים נוספים בין תיאור חטא המרגלים בספר במדבר לבין תיאור האירוע בנאומו של משה. אין בכוונתי לפרוט ולהסביר אותם. רק אומר שניתן להסביר את חלקם כנובעים מנקודת המבט של משה, ומהמסרים שרצה להעביר בנאומו. 

אחד ההבדלים הוא שלפי התיאור בספר במדבר, משה ואהרון היו חסרי אונים ולא ענו לדברי המרגלים ובכיות העם, ותגובתם הסתכמה בנפילה על פניהם (במדבר יד ה). ואילו בנאומו, משה מתאר כיצד תקף בחריפות את המרגלים ואת העם שחששו מהכניסה לארץ, אך ה' שמע את דברי העם ונשבע שהדור ההוא לא יזכה לראות את הארץ, כולל משה עצמו (דברים א כט-לח).

על פי תפיסתו של משה, כפי שבאה לידי ביטוי בנאומו, הוא התנהל כשורה, אך הדבר לא עזר לו. הוא נמצא אשם בכישלון ולכן הודח מתפקידו. אולם התיאור של ספר במדבר על חוסר יכולתם של משה ואהרון להגיב לאירוע מצביע בבירור על הכישלון המנהיגותי שלהם. 

אם מדובר בכישלון מנהיגותי, לא ברור מדוע ההדחה לא הייתה מיידית. ייתכן שהסיבה לכך הייתה הזמן שנדרש עד אשר יהושע, נערו של משה, היה מוכן לתפקיד. לכן משה המשיך להנהיג את העם בכל תקופת הנדודים במדבר. רק כאשר היו כפסע מכניסה לארץ, משה עלה אל ההר כדי למות שם ויהושע החליף אותו.

מנאום משה אנו לומדים עקרון חשוב: המנהיג נושא תמיד באחריות הכוללת. גם אם להבנתו פעל נכון, הכישלון הוא שלו. עם זאת, החלפת המנהיג אינה חייבת להתרחש מיד. לעיתים, החלפה מוקדמת מדי עלולה לפגוע ביכולת העם לתפקד, ולכן יש לשקול בקפידה את התזמון.

כל המוצא קשר בין פוסט זה למציאות עושה זאת על אחריותו בלבד.

* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3