על מין ומוסר

מדוע במבול השמיד ה' את האדם וכל בעלי החיים היבשתיים אך לא פגע בדגים ובצמחים? כדי לענות על כך יש לענות על שאלה קודמת והיא מדוע לאחר שנוכח ה' לדעת כי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם (בראשית ו ה) החליט למחות לא רק את האדם אלא גם את הבהמות, הרמשים ועוף השמים? מה היה חטאם של יצורים אלו?

הסבר אפשרי הוא להבין כי היצורים האלו טפלים לאדם ולכן נפגעו יחד עמו. כך מופיע בתלמוד הבבלי, סנהדרין ק"ח: כלום בָּרָאתִי בְּהֵמָה וְחַיָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל אָדָם עַכְשָׁיו שֶׁאָדָם חוֹטֵא בְּהֵמָה וְחַיָּה לָמָּה לי. אבל לכאורה גם הדגים נמצאים תחת שלטונו של האדם ומשועבדים לו, כפי שכתוב: וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם (בראשית א כח), ואם זו הייתה הסיבה, גם הם היו צריכים להיות מושמדים.

לכן נראה שהסיבה היא שרעת האדם בארץ היוותה את גולת הכותרת של השחתה מוסרית שהייתה רחבה יותר וכללה את כל בעלי החיים היבשתיים אבל לא את יצורי הים:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. (בראשית ו יב-יג)

הביטוי כָּל בָּשָׂר מוזכר בנוגע להשחתה וגם בנוגע לקיצם. ומכיוון ש-קֵץ כָּל בָּשָׂר מתייחס לכל בעלי החיים היבשתיים שנמחו במבול, ממילא גם ההשחתה עליה מדבר הפסוק היא של כל בעלי החיים היבשתיים.

על איזו השחתה מוסרית ניתן לדבר בנוגע לבעלי חיים ומדוע היא אינה רלוונטית לדגי הים? 

ניתן לראות דוגמה לתביעה מוסרית כלפי בעלי החיים שמופיעה ממש בסיום סיפור המבול: וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ (בראשית ט ה). ה' אומר שהוא יבוא חשבון עם בעלי חיים שיהרגו בני אדם, וזה מניח שבעלי חיים הם יצורים מוסריים שאינם פועלים רק על פי אינסטינקטים. 

אני רוצה לשער שההשחתה שעליה מדובר - כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ - היא השחתה מינית. במקרה של בעלי חיים מדובר על הזדווגות בין-מינים שפגעה בעיקרון יסודי בבריאה שהוא ההפרדה, כמו בין אור לחושך, בין מים למים, בין הים ליבשה וכן הלאה. ובמקרה הזה, ההשחתה הייתה באי קיום רצונו של אלוהים להפרדה בין המינים. 

רובם המוחלט של הדגים מתרבים על ידי הפריה שנעשית מחוץ לגוף, כאשר הנקבה משריצה ביצים במים והזכר מפרה אותם. הדגים פועלים על פי אינסטינקטים סביבתיים ואינם זקוקים לתקשורת אינטנסיבית או משיכה מינית כמו שקיימת אצל בעלי חיים יבשתיים, במיוחד אלו בעלי מוח מפותח יותר.

בעלי חיים יבשתיים, כמו יונקים וציפורים, מראים התנהגויות כמו אמפתיה שיכולות להתפרש כ"מוסריות". הם מקיימים מערכות יחסים חברתיות מורכבות, ונוטים לפתח מנגנונים של שיתוף פעולה, עזרה הדדית, והימנעות מעימותים.

בסיפור אכילת פרי עץ הדעת (בראשית ג) התורה מקשרת בין דעת טוב ורע - שהוא יכולת השיפוט המוסרי - לבין המיניות. ברצוני להציע שהדגים, שאינם מפגינים התנהגות מינית, גם אינם יצורים מוסריים בשום מובן. לכן, כמו הצמחים, אינם יכולים להשחית את דרכם, לא באופן מיני ולא בשום דרך אחרת. משום כך אינם ברי עונש ולכן כמו הצמחים, לא נפגעו במבול.