על ההפרדה בין כלי המשכן לבגדי כהונה

אם אבקש מכם למנות את כלי המשכן יש להניח שתציינו את הארון, השולחן והמנורה, אבל לא תזכירו את הציץ או את חושן-המשפט. הסיבה לכך היא שהאחרונים נתפסים כחלק מבגדיו של הכהן הגדול ולא ככלים. אבל זו טעות נפוצה. אם נעשה אנלוגיה לרופא בבית החולים, הציץ והחושן דומים יותר לסטטוסקופ מאשר לחלוק הלבן אותו לובשים הרופאים. למעשה, אלו כלי פולחן לכל דבר ועניין, חלק מכלי המשכן, אלא שהם לבישים ונישאים על הכהן הגדול. 

פרשת פקודי פותחת בסוג של סיכום: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן (שמות לח כא). בין השאר היא מפרטת את כמויות הזהב, הכסף והנחושת שנתרמו ומה נעשה עימם ואף מתארת את החומרים מהם נעשו בגדי הכהונה (וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, שמות לט א). אלא שסיכום זה אינו נמצא במקומו, שהרי הפסוקים הקודמים תיארו את עשיית המשכן וכליו, והפסוקים מיד לאחר מכן ממשיכים לספר על עשיית הכלים הלבישים שהיו על הכהן הגדול. על פניו, הסיכום הזה היה צריך להופיע בסוף תיאור עשיית בגדי הכהונה ולפני הבאת המשכן וכליו אל משה, לאחר המילים: וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ. (שמות לט לב). 

תופעה דומה קיימת גם בתחילת פרשת תצווה. שם נכנסת פרשה העלאת נר התמיד שלא במקומה (שמות כז כ). היא מגיעה מיד לאחר הציווי על המשכן וכליו ולפני ההמשך הטבעי של הרשימה בציווי על עשיית הכלים הלבישים שמופיעה בהמשך הפרשה. 

ברצוני להציע השערה ספקולטיבית שאינה חפה מפגמים ואשמח לשמוע הסברים נוספים. אני רוצה לטעון שהכנסת פרשיית נר התמיד בין הציווי על עשיית כלי המשכן לציווי על עשיית בגדי הכהונה בתחילת פרשת תצווה, כמו גם הכנסת הסיכום של אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן שלא במקומו, באופן שחוצץ בין כלי המשכן לבגדי הכהונה, נעשו בכוונה על מנת למנוע שימוש לא ראוי באותם כלים לבישים מחוץ למקדש. 

אם נחזור לאנלוגיה של הרופא, באמצעות ההפרדה של רשימת כלי המשכן האחת, לכלים נייחים כמו השולחן והמנורה ולכלים לבישים כמו החושן והציץ, הפכה התורה את כלי המשכן הלבישים מכלי משכן לכל דבר ועניין לכאלו שהם פחות כלים ויותר חלק מהמדים של הכהן הגדול. היא גרמה להם להיתפס יותר כמו החלוק הלבן של הרופא ופחות כמו הסטטוסקופ הרפואי. הבחנה הזו כה הצליחה עד אשר כיום זו התפיסה הרווחת. 

באמצעות הפרדת הרשימה האחת, נוצרה אבחנה והיררכיה בין כלי המשכן הנייחים שקדושתם אימננטית - לבין הכלים הלבישים על ידי הכהן הגדול שתפקידם לשמש כלי עזר בלבד. דבר זה נעשה על מנת להרחיק מהתפיסה הרואה בכלי המשכן הלבישים כלים קדושים בפני עצמם, דבר שלאור ניידותם הרבה יכול היה להוביל לשימוש לא נכון בהם מחוץ למקדש, כפי שקרה לדוגמה עם האפוד של גדעון (שופטים ח כז).