סמכות, אמון והנהגה

העימותים בפרשת קורח התמקדו בהנהגה הדתית. קורח ועדתו טענו כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' (במדבר טז ג), ולכן אין מקום למעמד מיוחד לכהונה. הם דרשו שוויון מלא בעבודת ה', והתנגדו לכך שרק הכהנים יוכלו לעבוד במשכן.

בהקשר זה ראוי להזכיר שמשה עצמו ראה בחיוב את ההתנבאות של אלדד ומידד במחנה, ובניגוד לאחרים, לא ראה בכך פגיעה במעמדו הבלעדי כנביא: "ויאמר לו משה: המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם" (במדבר יא כט).

במסגרת תיאור המחלוקת, התורה מספרת על דתן ואבירם שסירבו לבקשתו של משה לעלות אליו. הם תקפו אותו במילים בוטות וכפרו בסמכותו כמנהיג:

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה. (במדבר טז יב-יד)

לא בכדי המדרש מקשר את האירוע הזה לערעור מוקדם יותר על הנהגתו של משה: "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי" (שמות ב יד). ערעור זה, שאירע עוד לפני ששלח ה' את משה להוציא את בני ישראל ממצרים, מיוחס גם הוא על ידי המדרש לדתן ואבירם (מדרש לקח טוב, שמות ב יג ג).

מעניינת העובדה שמשה אינו אוכף את בקשתו מדתן ואבירם. נראה כי למשה אין סמכות שלטונית, או שלכל הפחות הוא נמנע באופן עקבי מלהשתמש בה. תופעה זו חוזרת על עצמה פעמים רבות, לדוגמה, כאשר הוא נאלץ ליפול על פניו בחוסר אונים מול העם בסיפור המרגלים, או כאשר הוא חושש שמא ירגמוהו באבנים.

משה אמנם נשלח על ידי ה', אבל לא קיבל מעמד שלטוני כמו של מלך. הוא נקרא עבד ה', נביא או איש האלוהים, אך לעולם לא מלך. דוגמה לכך ניתן למצוא בתחום הקורבנות. בפרק ד' של ספר ויקרא יש תיאור של ארבעה סוגי חוטאים והקורבנות שכל אחד מהם נדרש להביא: הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, נָשִׂיא, וְנֶפֶשׁ אַחַת מֵעַם הָאָרֶץ. נשיא הוא כל אדם נישא מעם, כמו שנים עשר נְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים, או כל אחד מעשרות ראשי הבתים בישראל, כפי שהיה זִמְרִי בֶּן-סָלוּא שנקרא נשיא (במדבר כה:יד). אבל אין בפרק זה מעמד מיוחד למלך או למנהיג העליון של העם כפי שהיה משה.

הרושם המתקבל הוא שמקור סמכותו של משה הוא וולונטרי, תלוי באמון העם ולא בחוק. כך אמר ה' למשה לפני מעמד הר סיני: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם (שמות יט ט). חוסר הסמכות שיש למשה בולט במיוחד בהשוואה לסמכויות שקיבל יהושע מחליפו: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ (יהושע א יח).

בתגובה להאשמות דתן ואבירם, מעיד משה שלא ניצל את מעמדו כמנהיג: "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" (במדבר טז טו). הדברים מזכירים את תוכחתו של שמואל אל העם לאחר שאלו ביקשו להמליך עליהם מלך במקומו, תוכחה המופיעה בהפטרת הפרשה (שהשבת לא נקרא בגלל ראש חודש שחל בה):

הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ: אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי. וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם. (שמו"א יב ג)

משה רואה בהנהגה עול קשה מנשוא עד כדי רצון למות, נטל שעליו לשאת רק בגלל רצונו של ה'. הוא מתאר את תחושותיו במילים נוגעות ללב ומתאר את מצוקתו העמוקה:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה'. לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי. הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו… לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי. (במדבר יא יא-טו)

בניגוד לתיאור של משה את המנהיג כמי שנושא בעול העם, שמואל מתאר את ההפך, את משפט המלך, שבו העם נושא ומשרת את המנהיג:

וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם. אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים. (שמו"א ח יא-טז)

כל מי שמוצא קשר בין פוסט זה למציאות העכשווית עושה זאת על אחריותו בלבד.

* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3