מַטריוֹשקָה במדבר
בתחילת ספר במדבר התורה פורשת לפנינו מבנה מרהיב של מחנה ישראל. היא מתחילה מהמעטפת החיצונית, משבטי ישראל החונים לארבע דגליהם סביב מחנה הלווים, המורכב גם הוא מארבע מחנות, החונים סביב המשכן, שבמרכזו הארון. המבנה הנוצר מזכיר את המַטריוֹשקָה - אותה סדרה של בובות חלולות, עשויות עץ, הנתונות זו בתוך זו.
נראה שגם גילאי הפקודים של ישראל ושל הלוויים מקיימים את המבנה המכונן הזה.
בני ישראל נמנו "כל יוצא צבא", כלומר אלו הראויים לשרת בצבא הישראלי. בתורה נאמר מגיל עשרים שנה ומעלה, ללא ציון גבול עליון. אולם, כפי שכתבתי בעבר, הכוונה היא לקבוצת הגיל המרכזית המתוארת בפרשת ערכים שבויקרא, מגיל 20-60 (ויקרא כ"ז א-ח). לאחר מכן האדם נכנס לגיל הזקנה ואיננו מתאים בדר"כ לשירות צבאי. ההבנה זו מקובלת מאוד, ומופיעה במספר מקורות בתר־מקראיים, לדוגמה במדרש רבה (ה' ב), בתלמוד הבבלי (בבא בתרא, קכו ע"ב), ברמב"ן על התורה (רמב"ן, במדבר כ"ו סד), ועוד.
לעומת זאת, טווח שירותם של הלווים מוגדר היטב בתורה. בני לוי החלו את שירותם הצבאי בגיל 30 וסיימו אותו בגיל 50 (במדבר ד' ג). יוצא שטווח שירותם הצבאי של הישראלים הכיל את טווח שירותם של הלווים, ועלה עליו באופן שווה משני צידיו. הישראלים תחילו את שירותם 10 שנים לפני אחיהם הלווים, וסיימו אותו 10 שנים לאחריהם. ואם כך, שוב קיבלנו את התבנית של המַטריוֹשקָה, שבה השכבה החיצונית מכילה את הפנימית.
#פרשת_במדבר
