משפחה אחת

לקראת מותו העביר יעקב שני מסרים לדורות הבאים, דרך הברכות שהעניק לשנים-עשר השבטים ולבני יוסף, מנשה ואפרים. המסר הראשון מתמקד במתח שבין שתי התכונות המיוצגות בשמות 'יעקב' ו'ישראל'. המסר השני מתייחס למקומם של החוטאים והפחות ראויים במשפחת ישראל.


חלק מהשבטים מתוארים כבעלי אופי ישיר ואמיץ, תכונות המיוחסות ל"ישראל". לדוגמה, שבט יהודה, הנמשל לאריה: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" (בראשית מט ח-ט), ושבט בנימין, הנמשל לזאב: "בֶּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף" (בראשית מט כז). שבטים אחרים מתוארים כבעלי אופי עקיף ותכסיסני, הקשור לשם "יעקב" מלשון עקב. למשל, על שבט דן נאמר: "יְהִי דָן נָחָשׁ … הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר" (בראשית מט יז), המתאר תכסיסיות באמצעות משל נשיכת עקבי הסוס. על שבט גד נאמר: "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב" (בראשית מט יט), המתאר מתקפות מאחור (מהעקב). דימויים אלו משקפים את התפקידים הייחודיים של כל שבט באומה המתפתחת.


המסר הוא ששתי הגישות – התמודדות ישירה ועקיפה – חיוניות לעם ישראל. לעיתים יש לפעול בעורמה ותחבולות, ולעיתים באומץ ובחזית ישירה, בהתאם לנסיבות.

מעבר לאופי המנהיגות, יעקב עסק גם במקומם של אלו שנכשלו או לא עמדו בציפיות. כשהוא על ערש דווי יעקב לא נמנע מלבוא חשבון עם בניו שחטאו – ראובן, שמעון ולוי. אך בניגוד לעבר, הם לא נדחו מהמשפחה. יעקב הראה כי גם מי שכשל, עדיין שייך. רעיון זה אף מהודהד בתלמוד: "אף על פי שחטא – ישראל הוא" (תלמוד בבלי, סנהדרין מד ע"א). יחד עם זאת, ההובלה עברה לבנים הראויים יותר – יהודה ויוסף, שבזכות יוזמתם, כושר ההנהגה שלהם ויכולתם להתאושש ממשברים – יהודה שנטל אחריות על בנימין ויוסף שעמד במבחן והוביל לאיחוד מחדש של המשפחה – הפכו למנהיגים הטבעיים של המשפחה.


מקרה מנשה ואפרים ממחיש את המורשת הזו. בניגוד לרצונו של יוסף, יעקב העדיף את אפרים הצעיר על פני מנשה הבכור. יוסף, שזכר את המתח שיצרה העדפתו של יעקב אליו על פני אחיו, חשש מפירוד משפחתי. אך יעקב עמד על כך שהראוי יותר ינהיג, גם אם אינו הבכור. 


אם עד עתה דחיית הבכורים במשפחת אברהם הולידה שנאה ומאבק לדורי דורות, לא כך קרה במקרה של מנשה ואפרים. בניגוד לישמעאל שנִדחה (בראשית כא י-יג) ולעֵשו שהתרחק ביוזמתו (בראשית לו ו-ח), מנשה היה מסוגל לקבל ולהכיל את האבחנה של יעקב שאפרים יגדל ממנו ולהישאר חלק מעם ישראל. התוצאה הייתה אחדות ושיתוף פעולה בין שבטי מנשה ואפרים, ללא זכר למריבות או סכסוכים.


המסר של יעקב נקלט – כי גם בתוך שוני, יריבויות וחטאים, עם ישראל הוא משפחה אחת, המאוחדת בברית גורל וייעוד משותפים.

אתר זה נבנה באמצעות