מסה ומריבה ומי מריבה

מסה ומריבה ומי מריבה

בני ישראל צמאים למים. הם רבים עם משה ודורשים שיספק להם מים לשתות. משה חסר אונים וחושש מזעם ההמון. ה' מתערב, ומבקש ממשה לקחת איתו את המטה ולהקהיל את העדה אל פני הסלע, משה מכה במטה על הסלע ומן הסלע יוצאים מים רבים אותם שותים בני ישראל. לבסוף נקרא המקום בשם המזכיר את אירוע המריבה. 

הסיפור הזה מופיע בתורה פעמיים. בפעם הראשונה, בשמות י"ז, בחודש הראשון או השני לצאתם ממצרים, ובפעם השנייה, בבמדבר כ', בתחילת שנת הארבעים, ערב הכניסה לארץ. בפעם הראשונה הסיפור מסתיים בנזיפה לישראל על אשר ניסו את ה'. לעומת זאת, הסיפור השני מסתיים בדרמה גדולה ומפתיעה, משה ואהרון מואשמים על ידי ה' בכך שלא האמינו בו ואף המרו את פיו והם נענשים בכך שלא יביאו את בני ישראל אל הארץ המובטחת:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם (במדבר כ' יב-יג)... יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה (במדבר כ' כד)

מה היה חטאם של משה ואהרון, במה לא האמינו בה' והיכן המרו את פיו? ובעיקר, מה הם ההבדלים בין הסיפורים שגרמו לתוצאות כל כך שונות? כיצד ייתכן שהכאה של משה על הסלע שהייתה הפתרון של ה' למריבה הראשונה מובילה לכאורה לסיום שליחותם של משה ואהרון במריבה השנייה?

למרות הדמיון, יש הבדל גדול בין שתי המריבות. בסיפור "מסה ומריבה" תלונת העם הופנתה מראש כלפי משה וה' כאחד. העם התייחס אל משה וה' כאל זוג הפועל יחד, בדיוק כמו בסיפור נחש הנחושת המופיע בפרק הבא: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם ..." (במדבר כ"א ה). העם רב עם משה כדי לנסות את ה' לראות האם הוא עדיין איתם, האם הוא מתעניין בהם ודואג למחסורם. מכיוון שמשה וה' פועלים יחד, לא היה חשוב לבני ישראל מי יעשה את הנס, ה' או משה. לכן, ציווה ה' על משה להביא את מטה בו היכה את היאור ולהכות בו על הסלע. כאשר בני ישראל ראו שה' עומד על הצור בחורב ומשה מכה בסלע ויוצאים ממנו מים – הניסוי מבחינתם הסתיים בהצלחה: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" (שמות י"ז ז).

ב"מי מריבה" ארבעים שנה מאוחר יותר, הסיפור שונה. בני ישראל עושים הבחנה בין משה ואהרון לה' ולא רואים בהם יחידה אחת. הם רבים עם משה ואהרון אבל תלונתם היא בעצם כלפי ה', כפי שניתן להבין מסיכום התורה: "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה" (במדבר כ' יג). 

על אף המילים הקשות ודרך הבעת התלונה, ה' מוצא את תלונת בני ישראל – מוצדקת. לא מדובר בניסוי כפי שהיה ב"מסה ומריבה" אלא במחסור אמיתי במים. מעבר לסיפוק המים הרבים החסרים, יש צורך לפתור את משבר האמון שנוצר בין ה' לעם. לשם כך יש צורך לחזק את מעמדם של משה ואהרון כשליחי ה' מצד אחד, ומצד שני להראות לבני ישראל באמצעות נס שה' בעצמו דואג להם.

חיזוק מעמדם של משה ואהרון כשליחי ה' נעשה באמצעות הוצאת המטה מלפני ה', אותו מטה שהוציא פרח הציץ ציץ וגמל שקדים וניתן למשמרת ועדות לבני מרי בסוף פרשת קורח. תפקידו של המטה הזה אינו להכות על הסלע אלא להיות אות שה' בחר בהנהגתם של משה ואהרון. 

כדי להראות לעם שה' בעצמו דואג להם עליו לעשות עבורם נס. לעניין זה, ההבדל בין הכאה לדיבור אל הסלע הוא משמעותי. ה' אומר למשה ואהרון: "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו" (במדבר כ' ח). מדברים אלו ניתן להבין שבסלעים יש מים, שהם מקור המעיינות. הכאה יכולה להיות דרך כמעט טבעית לשבור את הסלע ולאפשר למים האצורים בו לצאת. ואם כך, אין בהוצאת מים על ידי הכאה במטה נס מובהק שעושה ה' לטובת העם אלא יכולת של משה לזהות היכן קליפת הסלע דקה מספיק כדי שניתן יהיה לשבור אותה בהכאה כפולה ולאפשר למים לצאת.

גם אם הוצאת מים על ידי הכאה על הסלע היא נס החורג מהטבע, העם יכול היה להבין שמדובר בנס שמבצעים משה ואהרון ללא התערבות ה'. שהרי הם שמעו על האותות והמופתים שעשו משה ואהרון באמצעות המטה ובאמצעות ידיהם, בפני זקני ישראל ובפני פרעה ועבדיו. הם שמעו על ידיו של משה במלחמת עמלק, כאשר הרים את ידיו, גבר ישראל וכאשר הניח את ידיו גבר עמלק. ממקרים אלו ואחרים יכול היה העם להתרשם שמשה - "איש האלוהים" - קיבל מאת ה' יכולות שמאפשרות לו לבצע ניסים באופן עצמאי. 

משה ואהרון ראו את תלונת בני ישראל ב"מי מריבה" כמופנית בעיקר אליהם ולא הבינו שהיא בעצם כנגד ה'. הם לא בטחו בה' ולא האמינו בדרך שהתווה להתמודד עם הבעיה. במקום לדבר אל הסלע כפי שנצטוו - דיברו אל העם בכעס על שהטריחו אותם להוציא מים מהסלע ולא חיפשו בעצמם מקורות מים. במקום לדבר אל הסלע שייתן מימיו בצו ה', ובכך להראות שה' בעצמו דואג לעם ורוצה להיענות לבקשתם, משה ואהרון הוציאו את המים מהסלע באמצעות הכאה במטה ובכך נתנו מקום להבין שמדובר בפעולה שלהם ולא בנס מאת ה'. ומכיוון שכך, משה ואהרון כבר לא יכלו להמשיך להיות שליחיו של ה' להנהיג את בני ישראל ולכן נגזר עליהם שלא יביאו את בני ישראל אל הארץ המובטחת.