מורא אם ואב ושמירת השבת

‏שני מוקדים בעבודת ה'

בתחילת פרשת קדושים מוצמדת השבת למורא אם ואב: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא יט ב). מה הקשר בין מורא אם ואב לשמירת שבת ומהו המסר שהתורה רוצה להעביר בחיבור הזה?

הפתיחה של הפרק מתכתבת באופן ברור עם הפתיחה של עשרת הדיברות. מיד בהתחלה ניתן למצוא את 5 הדיברות הראשונות אבל בסדר הפוך: החמישית (כיבוד אב ואם): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, הרביעית (שמירת השבת): וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, השנייה (איסור עבודת אלילים): אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם, והראשונה (אנוכי ה' אלוהיך): אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. דרך אגב, סדר הדברים ההפוך מתקיים גם בהקדמה של הציווי על מורא האם לזה של האב, ההפוך לסדר בעשרת הדיברות שבהן מקדימה התורה את כבוד האב לאם.

דיברות השבת וכיבוד ההורים, כמו הדיבר הראשון, אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות כ' ב) מנוסחים כמצוות עשה. כל שאר הדיברות מנוסחים בשלילה: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, לֹא תִשָּׂא, לֹא תִּרְצָח, לֹא תִּנְאָף, לֹא תִּגְנֹב, לֹא תַעֲנֶה, לֹא תַחְמֹד. הניסוח החיובי ויוצא הדופן יכול ללמד על מעמדם המיוחד של הדיברות הללו ועל הבחירה בהם לפתיחה של פרשת קדושים. 

דיברות השבת וכיבוד ההורים נמצאים בתפר בין הדיברות הראשונות העוסקים ביחסים בין אדם למקום, לבין הדיברות האחרונות העוסקים ביחסים שבין אדם לחברו. הציווי על השבת - שהיא זכר למעשה בראשית (שמות כ' י), שייך לתחום של בין אדם למקום ואילו כיבוד ההורים - לתחום החברתי אנושי. 

אולם, המעבר בין המצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו אינו מעבר חד. דיברות השבת וכיבוד ההורים גולשים כל אחד לתחום חברו. לשבת יש גם נימוק סוציאלי, כפי שמופיע בעשרת הדיברות שבספר דברים (ה' יג). ואילו כיבוד ההורים הוא בין השאר גם כיבוד העברת המסורת והמחויבות לה'.

פרשת קדושים פותחת בציוויים על השבת ומורא ההורים, כי הם מייצגים את שני המוקדים של עבודת ה': המצוות שבין אדם למקום והמצוות שבין אדם לחברו. היא עושה זאת כדי לומר את מה שמשתמע מעשרת הדיברות. ששני המוקדים הללו חשובים במידה שווה.