מורא אם ואב ושמירת השבת

לקראת סוף פרק י"ט התורה מקשרת את שמירת השבת למורא המקדש: אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה' (ל). הקשר בין השבת למקדש ברור וחוזר על עצמו במקומות נוספים. השבת מבטאת את קדושת הזמן והמקדש את קדושת המקום. אולם בתחילת הפרק מוצמדת השבת למורא אם ואב: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (ב). מה הקשר בין מורא אם ואב לשמירת שבת ומהו המסר שהתורה רוצה להעביר בחיבור הזה?

ובכן, הפתיחה של פרק י"ט מתכתבת באופן ברור עם הפתיחה של עשרת הדיברות. מיד בתחילת הפרק ניתן למצוא את הדיברות הראשונות אבל בסדר הפוך: החמישית (כיבוד אב ואם): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, הרביעית (שמירת השבת): וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, השנייה (איסור עבודת אלילים): אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם, והראשונה (אנוכי ה' אלוהיך): אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. סדר הדברים ההפוך מתקיים גם בהקדמה של הציווי על מורא האם לזה של האב, ההפוך לסדר בעשרת הדיברות שבהן מקדימה התורה את כבוד האב לאם. 

דיברות השבת וכיבוד ההורים, יחד עם הדיבר הראשון, אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות כ' ב), הם הדיברות היחידים שמנוסחים כמצוות עשה. כל שאר הדיברות מנוסחים בשלילה: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, לֹא תִשָּׂא, לֹא תִּרְצָח, לֹא תִּנְאָף, לֹא תִּגְנֹב, לֹא תַעֲנֶה, לֹא תַחְמֹד. הניסוח החיובי ויוצא הדופן יכול ללמד על מעמדם המיוחד של שלושת הדיברות הללו, שמייצגים ומתמצתים את עשרת הדיברות כולם.

דיברות השבת וכיבוד ההורים נמצאים על התפר בין הדיברות הראשונות העוסקים ביחסים בין אדם למקום, לבין הדיברות האחרונות העוסקים ביחסים שבין אדם לחברו, כאשר כל דיבר מייצג ומהווה דוגמה לתחומו. הציווי על השבת - שהיא זכר למעשה בראשית (שמות כ' י), שייך לתחום של בין אדם למקום ואילו כיבוד ההורים - לתחום החברתי אנושי. אולם המעבר בין המצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו אינו דיכוטומי אלא הדרגתי. הדבר בא לידי ביטוי בכך ששני הדיברות השבת וכיבוד ההורים גולשים כל אחד לתחום חברו. לשבת יש גם נימוק סוציאלי, כפי שמופיע בעשרת הדיברות שבספר דברים (ה' יג). ואילו כיבוד ההורים הוא בין השאר גם כיבוד העברת המסורת והמחויבות לה' - שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ (דברים ל"ב ז). 

פרשת קדושים פותחת בציוויים על השבת וכיבוד ההורים, כי הם מייצגים את שני המוקדים של עבודת ה': המצוות שבין אדם למקום והמצוות שבין אדם לחברו. היא עושה זאת כדי לומר את מה שמשתמע מעשרת הדיברות. ששני המוקדים הללו חשובים במידה שווה וששניהם נובעים מנימוק אחד - אני ה'.