מה ההבדל בין "לָכֶם" ל"אֶתְכֶם"?

בהגדה של פסח מתוארות ארבע שאלות שנשאלות על ידי ארבעה בנים, חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. ההגדה נותנת לכל בן תשובה שונה בהתאם לשאלתו, ובפרט לבן החכם והרשע.

חָכָם מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֵינוּ אֶתְכֶם (דברים ו כ). וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן.

רָשָׁע מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם (שמות יב כו). לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל.

מדוע ההגדה מבקרת את הרשע על שהוציא את עצמו מהכלל כאשר אמר: מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם, כאשר גם החכם דיבר בגוף שלישי:  מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים … אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֵינוּ אֶתְכֶם?

סידור רש"י מסביר כי אין לייחס לחכם כוונה להוציא את עצמו מן הכלל, מכיוון שניתן להבחין שהחכם רואה את עצמו חלק מעם ישראל כאשר הוא אומר: ה' אֱלהֵינוּ. הסיבה שהוא אומר אֶתְכֶם בגוף שלישי היא מכיוון שהוא פונה לדור שיצאו ממצרים ונצטוו על הפסח, שהרי לא הוא זה שיצא ממצרים ונצטווה על העדות החוקים והמשפטים. לעומת זאת, שאלת הרשע מתייחסת לעבודה שהכל עסוקים בה, ובשאלתו - מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם - הוא אכן מוציא את עצמו מהכלל.

הסבר זה יכול להצדיק את בחירת המילים של החכם, אולם אין לתירוץ זה רמז בדברי המדרש ולכן הוא אינו יכול להתקבל כהסבר לאבחנה שעושה ההגדה בין החכם לרשע. 

התשובה על דרך הפשט שונה ומפתיעה. סיפור ההגדה על ארבעת הבנים הוא ציטוט של מדרש תנאים על הפסוקים בתורה שמספרים על שאלות של בנים הקשורות לפסח ויציאת מצרים והתשובות שניתנות להם. במדרש זה משתקף נוסח אחר לפסוק בספר דברים שמיוחס לבן החכם. במקום המילה אֶתְכֶם - על פי נוסח המסורה שלפנינו - הנוסח הוא אוֹתָנוּ: מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֵינוּ אוֹתָנוּ. 

לא מדובר בטעות. זהו הנוסח של הפסוק כפי שהוא מופיע בתרגום השבעים ובוולגטה. זאת ועוד, המדרש הזה מופיע במספר מקומות. בירושלמי פסחים פרק י, דף לד עמוד ב', ובמכילתא, סוף פרשת בא, על הפסוק "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת" (שמות יג יד). בכל אלו, בכתבי היד המדויקים, הנוסח של הפסוק מסיים במילה אוֹתָנוּ, וכן הוא בנוסח ההגדה המדויק של הרמב"ם.

דרך אגב, זו לא הדוגמה היחידה של מדרש שמבוסס על נוסח של פסוק שאינו תואם את נוסח המסורה. קיימים גם מדרשי הלכה שהתקבלו להלכה, שמבוססים על נוסח שונה מנוסח המסורה, כמו זה הלומד ממופעי המילה המלאים והחסרים, סוכות/סכת, שסוכה כשרה בשלוש דפנות, ואין כאן המקום להאריך.

לאור גרסה זו בתורה, ברור מדוע המדרש מבקר את הרשע ומשבח את החכם. הרשע הוציא עצמו מן הכלל ואילו החכם כלל עצמו כשאשר אמר: אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֵינוּ אוֹתָנוּ.

* התמונה חוללה על ידי Midjourney