מדוע משה לא אמר אמת?

לאחר חטא העגל, נגלה ה' למשה והקריא בפניו את שאנו מכנים "שלוש עשרה מידות הרחמים":

וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'. וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. (שמות ל"ד ה-ז).

לאחר חטא המרגלים, ביקש משה מה' לסלוח לישראל וכך אמר בין השאר:

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲ-דֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר. ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. (במדבר י"ד יז-יח)

השאלה "מדוע משה לא אמר אמת?" היא חידוד לשון שמצביע על כך שמשה השמיט את מידת האמת מדבריו של ה' אותם הוא לכאורה מצטט.

אולם לא רק "אמת" לא אמר משה, גם מידות אחרות הוא השמיט. הוא אינו מזכיר "אֵל", ולא "רַחוּם וְחַנּוּן". גם לא "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים" וגם לא מזכיר כי ה' נושא "חַטָּאָה".

אמנם, מדובר בתפילה, ובתפילה אפשר לבחור את המילים המתאימות ולהשמיט את אלו שפחות. ואכן, המפרשים הקלאסיים נדרשו לעניין והסבירו כל השמטה והשמטה. לדוגמה, ר' יוסף בכור שור מסביר כי לא הזכיר "אל" שהוא ממידת הדין, לא הזכיר "רחום וחנון" מכיוון שלא ביקש לתת להם מתת חינם, ולא הזכיר אמת – שלא יבוא עימם באמיתת הדין וכן הלאה. אלא שהסברים אלו לא משכנעים. מדוע שלא יזכיר משה שה' רחום וחנון? ואם כבר בחר להשמיט, מדוע לא נהג כפי שאנחנו עושים כאשר אנחנו אומרים י"ג מידות ונמנע מלהזכיר את עניין פקידת העוון על הבנים?

אם נעיין במופעים שונים בתנ"ך בהם מוזכרים מידותיו של ה', נראה שכמעט תמיד לא מוזכרת המילה "אמת". לדוגמה: "וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה." (יואל ב' יג); "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. (יונה ד' ב); " רַחוּם וְחַנּוּן ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד." (תהלים ק"ג ח);

אך לא רק השמטות של מידות יש בציטוט דבריו של ה' על ידי משה. ישנה גם השמטה משמעותית מהרשימה של הדורות שה' פוקד עליהם את עוון האבות. בשמות ל"ג, בי"ג מידות הרחמים שנאמרו לאחר חטא העגל, מצוינים הבנים, בני הבנים, השילשים והריבעים. ומכאן משתמע ששלישים הם הנינים ואילו הריבעים הם בני הנינים. אבל בפרשתנו, לאחר חטא המרגלים נשמטו בני הבנים ומוזכרים רק הבנים, השילשים והריבעים. ואם כך השילשים הם הנכדים והריבעים הם הנינים. ולא רק בפרשתנו, אלא גם בשני המופעים של עשרת הדיברות, בשמות ובדברים, מוזכרים רק הבנים, השלישים והריבעים: "כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי." (שמות כ' ד) ; "כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי" (דברים ה' ח). המילה שלישים מוזכרת גם בסוף ספר בראשית, שם מתוארת אריכות ימיו של יוסף ושהוא זכה לראות את צאצאי צאצאיו: "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף" (בראשית נ' כ"ג). מההקבלה בין שני חלקי הפסוק ניתן להוכיח כי שלישים הם הנכדים. שהרי, בני מכיר הם בני הנכד של יוסף המקבילים לבני השילשים מהצד של אפרים.

ואולי התשובה לשאלה בה פתחנו היא שדבריו של משה לאחר חטא העגל: "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲ-דֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" הם ציטוט מדויק של מה שאמר לו ה' לאחר חטא העגל, ללא המילים "אל", "רחום וחנון", "אמת" "נוצר חסד לאלפים" וכן הלאה. וכפי שמשתמע ממקומות אחרים בהם מוזכרים מידותיו של ה'. ואילו י"ג המידות המלאות המופיעות בשמות ל"ד אינן אלא הרחבה לדורות של הנוסח המצומצם שנאמר במקור.