לפאת נגב תימנה

מדוע נעים מחוגי השעון "עם כיוון השעון", כלומר בתנועה מעגלית הנעשית מלמעלה לכיוון ימין? הסיבה לכך היא שזהו הכיוון שעושה הצל של שעון-השמש במהלך היום. השמש זורחת במזרח, נעה דרך הדרום ושוקעת במערב. ולכן, בבוקר הצל פונה מערבה, בצהרים, נוטה צפונה ובערב פונה למזרח. אלא שהדבר הזה נכון רק בחצי הכדור הצפוני. בדרום כדור-הארץ הצל של שעון-השמש נע נגד כיוון השעון, מכיוון שהשמש נעה מהמזרח למערב דרך הצפון. אך מכיוון שאת השעונים המכניים המציאו באירופה, כיוון השעון נקבע לפי חצי הכדור הצפוני ולא הדרומי.

ואיך כל זה קשור לרוחות-השמיים המתוארות במשכן? ולא, הכיוונים בתיאור המשכן לא מסודרים לפי כיוון השעון וגם לא נגדו.

הצד הדרומי במשכן מכונה בתורה פְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה (שמות כו יח; כז ט; לו כג; לח ט). כאשר הפנים הם קדימה - למזרח, הדרום נמצא בימין ולכן המילה תֵּימָנָה - כלומר ימין - מתאימה לתיאור צד דרום. אולם הביטוי נֶגֶב תֵּימָנָה בהקשר של המשכן נשמע צורם מכיוון שהמשכן הוקם במדבר סיני, ושם הנגב נמצא דווקא בצפון.

יש הרואים בכך דוגמה לאנכרוניזם במקרא, של סופר כוהני שכותב בירושלים מאות שנים מאוחר יותר. אולם, על פניו, נֶגֶב בעברית הייתה מאז ומעולם מילה נרדפת לדרום. השימוש בה לא התחיל לאחר כניסת בני ישראל לארץ כנען אלא מאות שנים לפני יציאת מצרים, בתקופה שארץ כנען נקראה ארץ העברים (בראשית מ טו). הסיבה לכך הייתה ככל הנראה בגלל שהנגב היה חבל הארץ הדרומי בכנען. אולם, לאחר שהמילה נגב הפכה להיות שם נרדף לכיוון דרום, היא המשיכה לשמש ככזו בכל מקום - גם במדבר סיני. 

בהקשר זה יש לציין כי יש הטוענים שהמילה נגב קשורה בשיכול אותיות למילה "גַ'נוּב" (جنوب) הערבית, שמשמעותה רוח דרומית ואם כך אזור הנגב נקרא כך בגלל שהוא בדרומה של ארץ ישראל ולא להפך.

* בתמונה שעון שמש מצרי המתוארך למאה ה-13 לפני הספירה ונחשב לאחד משעוני השמש המצריים העתיקים ביותר.