למען יאריכון ימיך

צפיתי בהסברו של רוה"מ, יאיר לפיד, לפסוק: לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ שבעשרת הדיברות. לפיד אמר: "אם אתה מכבד את אביך ואת אמך, אז יוסיפו לך 5 שנים? 3 שנים? יש טבלה? לא. הכוונה היא שימיך יאריכון לא קדימה אלא אחורה". בהזדמנות אחרת הסביר לפיד שהבין את הפסוק לראשונה כאשר כתב את הביוגרפיה של אביו, והרגיש כאילו הוא חי אחורה, גם את חייו של אביו, בבר המצווה בגטו בודפשט, בעלייה ארצה ב-48 וכן הלאה.

אינני משוכנע שההסבר שלו הוא על פי הפשט, אבל אני מסכים איתו שהתורה אינה מבטיחה כאן שכר של אריכות ימים לבן המכבד את הוריו. על אף הניסוח ביחיד, עשרת הדברות הם ברית בין ה' לעמו ולא בין אדם לאלוהיו. אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - מתייחס לעם ולא לפרט. 

בתפר שבין הדיברות העוסקים בתחום שבין האדם למקום לבין הדיברות האחרונים העוסקים ביחסים שבין אדם לחברו, התורה אומרת שאם נרצה כעם וכחברה לשגשג ולהאריך ימים על האדמה אשר ה' נתן לנו עלינו לקיים חברה מוסרית, כזו שהעקרונות של עשרת הדברות הם נר לרגליה. היא חוזרת על המסר הזה פעמים רבות והאלטרנטיבה שהיא מציגה הוא האבדון ברמה הלאומית: הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן. (דברים ד כו).

אריכות הימים שהתורה מבטיחה אינה תוספת שנים לפרט זה או אחר, אלא עצם הקיום הלאומי. המסר של התורה הוא שעלינו לחיות מתוך תחושה של זמניות לא רק ברמה האישית, בבחינת יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה (תהילים צ י), אלא גם ברמה הלאומית. אסור לנו לחיות מתוך תחושה שקיומנו הלאומי בארץ ישראל מובטח לעולם. עלינו לעמול קשה כל הזמן כדי שנהיה ראויים להאריך ימים על האדמה, כפי שמסכם משה בפרשתנו: בְּכׇל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן. (דברים ה כח-כט).