לילה לבן

כיצד יתכן שיעקב לא גילה שהאישה שאיתו אינה רחל אהובתו? ומדוע הסכימה לאה לשתף פעולה עם לבן בהונאת יעקב?

יעקב הציע ללבן לעבוד תמורת רחל שבע שנים. הוא דייק מאוד בהצעתו וציין: בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה (בראשית כט יח) - ביטוי שהפך דוגמה לניסוח שאינו משתמע לשתי פנים. אך תשובתו של לבן הייתה מעורפלת: טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר - שְׁבָה עִמָּדִי (פסוק יט). לבן אינו עונה במפורש להצעתו של יעקב; הוא רק אומר שאין לו בעיה עקרונית לתת לו את בתו. לבן גם לא מזכיר את תנאי העבודה אלא מסתפק באמירה סתמית: שְׁבָה עִמָּדִי.

אין ספק שלבן רימה את יעקב. אך היה לו נרטיב שהיה מובן והגיוני לסביבתו. התורה מספרת שביום החתונה אסף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה (פסוק כב). בבוקר למחרת, כאשר גילה יעקב שהייתה זו לאה, הוא התעמת עם לבן ואמר לו:  מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי? (פסוק כה). לבן השיב לו: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה (פסוק כו). 

לבן משתמש במילה בִּמְקוֹמֵנוּ - שמזכירה את אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שנאספו אל המשתה. מבחינתם, מעשהו של לבן היה מובן והגיוני. לאה, בהיותה האחות הבכירה, הייתה צריכה להינשא ראשונה ליעקב, ורק לאחר מכן יוכל לשאת את אחותה רחל. סביר להניח שזה היה הסיפור שסיפר לבן לאנשי מקומו כאשר הזמין אותם למשתה, וכך גם ללאה עצמה. לכן, כאשר הביא לבן את לאה לאוהל יעקב באותו הערב, היא האמינה שהיא עומדת להינשא ליעקב.

אבל כיצד לא הבין יעקב שמדובר בלאה ולא ברחל אהובתו? האם לא הכיר את קולה לאחר ששהה בבית לבן שבע שנים? האם לא קרא בשמה? האם לא שאל לשלומה?

תשובה לשאלה הזו ניתן למצוא באחד מפרשני המקרא המוקדמים ביותר, יוספוס פלביוס (37-100 לסה"נ) בספרו "קדמוניות היהודים": "כי מטעם היין ומחשכת הלילה לא ידע כי לאה היא." (א, יט). פלביוס מסתמך על המשתה שנערך באותו היום ומספר שיעקב לא זיהה שמדובר בלאה משום שהיה שתוי. יש לכך גם סימוכין נוספים, כפי שיוסבר בהמשך. 

ראשית, השימוש בביטוי "צעירה ובכירה" בסיטואציה שבה הגבר אינו במודעות מלאה, מזכיר את סיפור לוט ובנותיו, הצעירה והבכירה, שבעזרת יין השיגו את מטרתן. כפי שכתוב: וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה: אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ (בראשית יט:לא-לב). בשני הסיפורים, היין משמש ככלי ליצירת מצב של חוסר מודעות, שבו מתקיימים יחסי מין מתוך מטרה להשגת תוצאה רצויה.

עוד נקודה שראויה לתשומת לב היא האופן שבו נפגשו יעקב ולאה. בדרך כלל, במעשה הנישואין, הגבר הוא הדומיננטי. אמנם, במקרה של בת צעירה, האב הוא זה שנותן את בתו לאיש, אך החתן הוא זה שלוקח את האישה והוא זה שבא אליה, ולא להפך (ומכאן הביטוי "לבוא אל אישה", כדרך נקיה לתיאור יחסי מין). לדוגמה, כאשר הביא העבד את רבקה, היה זה יצחק שהביא אותה אל האוהל, ולא העבד: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה (בראשית כד סז). לעומת זאת, במקרה של לאה, הסדר הפוך לחלוטין: וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ (בראשית כט כג). לבן הוא זה שהביא את לאה אל אוהל יעקב, ולא יעקב שבא אליה. 

הפסיביות של יעקב בסיטואציה זו עשויה לרמוז לכך שלאחר שהכל התפזרו לבתיהם, יעקב חזר לאהלו כשהוא עייף או שתוי, ולאה הובאה אליו כאשר היה בחוסר מודעות. ולכן, רק בבוקר גילה שלבן רימה אותו.

* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3