לא תעשו עוול

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.
מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם. (ויקרא יט לה-לו)

הפסוק הראשון מזכיר ארבע מונחים, משפט, מידה משקל ומשורה. ניתן לקרוא אותו בשתי צורות. האחת, על פי טעמי המקרא, לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, זו הכותרת, והדוגמאות לעוול במשפט הן שלוש: בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. אפשרות שנייה היא שהכותרת היא: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל, והדוגמאות לעוול אפשרי הם מתחום המשפט, המידה, המשקל והמשורה. האם אפשר להכריע בין שתי הקריאות? 

הפסוק הבא מדבר על ארבע אובייקטים של צדק: מאזניים, אבנים, איפה והין. ארבעת אובייקטי הצדק רומזים לנו שהפסוק הקודם מדבר על ארבע קטגוריות של עוול ולא שלוש. אם כי ההתאמה בין קטגוריות העוול לכלי הצדק אינה מלאה. כאמור, הקטגוריות הן משפט - כלומר תהליך השפיטה, מידה - הוא תהליך מדידת אורך, רוחב ושטח, בדר"כ של קרקעות, משקל - מדידת משקלים של חפצים, משורה - מדידת נפחים של משקאות. לעומת זאת,ארבעת אובייקטי הצדק נחלקים לשני זוגות. המאזנים והאבנים - המשמשים לשקילה של חפצים, והאיפה וההין - משמשים למדידת נפח של מוצקים ונוזלים בהתאמה. 

לאן נעלמו הכלים המייצגים את המשפט והמידה? ייתכן שהתשובה היא שאין כאלו כלים. שהרי אין כלים מיוחדים המשמשים בתהליך המשפטי. ואילו לגבי מדידת שטחים, אורך ורוחב - השיטות המתוארות בתורה הן: שימוש ביחידות טבעיות כמו האמה שלא ניתן לזייף אותה, או על ידי שימוש ביחידות הנפח כדי להעריך גודל של שדה על פי נפח הזרעים הנדרשים כדי לזרוע אותה (ראו ויקרא כז טז; מל"א יח לב). דרך אגב, השיטה האחרונה הייתה נפוצה במסופוטמיה. שם נקבעו מידות שטח במקביל לכל מידות הנפח, כמו חומר אדמה, כלומר שטח אדמה שזורעים בו חומר זרעים. השיטה הזו עברה גם למשנה ולתלמוד, כמו: בית רובע הקב, בית סאה וכדומה.

נשים לב שעל פי הקריאה השנייה, הדרישה לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל  שנפרטת ל-4 קטגוריות מכוונת בעיקר לחברה. כלומר, על החברה לדאוג שהמשפט יהיה משפט צדק, וכלי המדידה בשווקים יהיו הוגנים וצודקים או לחילופין, כלי המדידה בהם משתמשים הכוהנים ללקיחת המנחות והיין יהיו הוגנים. זה מתאים לפסוקים שקודמים לדרישה לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל, הפונים לחברה באופן כללי מעבר לאדם הבודד: וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא יט לג-לד). 

באופן דומה בפסוקים המקבילים ביחזקאל באים בתביעה לנשיאים, כלומר לשלטון:

כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם מֵעַל עַמִּי נְאֻם אֲ-דֹנָי ה'. מֹאזְנֵי צֶדֶק וְאֵיפַת צֶדֶק וּבַת צֶדֶק יְהִי לָכֶם (יחזקאל מה ט-י)

זאת בניגוד לפסוקים המקבילים בספר דברים המדברים אל הפרט המחזיק בכיסו או בביתו אבנים או איפות בגדלים שונים:

לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ ... כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל (דברים כה יג-טז)

• בתמונה משקולת שני גרה, ששימשה זייפנים בסוף תקופת בית המקדש הראשון, (צילום: אליהו ינאי, עיר דוד)