כיסוי הכלים

לפני שהקהתים הגיעו לשאת את כלי המשכן בעת מסע המחנות, אהרון ובניו כיסו את הכלים. בדרך כלל, הכלי עצמו כוסה בבגד עדין, כמו בגד תכלת או בגד ארגמן, ולאחר מכן בכיסוי גס יותר של עור תחש. כיסוי זה שימש כעין ברזנט והגן מפני פגעי הסביבה, כמו הגשם, החול והאבק. לשולחן, למנורה, ולמזבחות היו כלים ששימשו אותם. בדר"כ הופרדו הכלים המשניים מהכלי אותו שירתו והושמו מעל כיסוי הבד העדין שכיסה את הכלי המרכזי ומתחת לכיסוי עור התחש. 

ישנם שני כלים יוצאי דופן, הארון והמנורה.

הארון כוסה באמצעות הפרוכת ולא באמצעות בגד מיוחד. בנוסף, מעל כיסוי עור התחש, כוסה הארון בבגד תכלת, ככל הנראה כדי לסמן באופן מיוחד את הארון מכל שאר הכלים שהיו מכוסים מבחוץ בעור תחש. 

בספר שמות אנו מוצאים שתי בחינות בפרוכת. ישנם פסוקים מהם משתמע שתפקידה היה לחלק את המתחם לשני חלקים – קודש וקודש קודשים (לדוגמה, שמות כ"ו לא-לה). וישנם פסוקים מהם משתמע שתפקיד הפרוכת היה רק לכסות ולהסתיר את הארון ולכן אוהל מועד היה חלל אחד שכולו קדוש בקדושה אחידה (לדוגמה, שמות מ' כ-כא). יש לכך השלכות מעניינות על מקום ההתגלות ותפקיד מזבח הקטורת, וכבר דנתי בכך במקומו. השימוש בפרוכת ככיסוי לארון בזמן המסעות, מתאים יותר לבחינה השנייה, הרואה את תפקידה של הפרוכת, גם כאשר המשכן עומד – לכסות את הארון. 

בניגוד לשאר הכלים, כלי המנורה אוחסנו יחד איתה וכוסו יחד בבגד תכלת. בציווי על מעשה המנורה נאמר: כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה (שמות כ"ה לט). ובתיאור עשיית המנורה כתוב: כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ (שמות ל"ז כד). ונחלקו המפרשים האם כלי המנורה היו חלק מככר הזהב (רש"י, על פי הפשט), או שמא רק המנורה הייתה עשויה ככר שלם, והכלים (לפחות חלקם) לא היו מן המניין אלא נעשו מזהב טהור (רמב"ן, על פי התלמוד הבבלי במנחות). העובדה החריגה שלא נעשתה הפרדה בין המנורה לכליה בזמן המסעות מתאימה יותר להבנה של רש"י, שהמנורה וכליה נעשו כולם מככר זהב אחת. הם נתפשו כיחידה אחת ולכן גם אוחסנו יחד.

אם השתכנעתם, מהי לדעתכם הסיבה שהתורה רואה במנורה וכליה יחידה אחת, מה שאינה רואה לדוגמה בשולחן וכליו?