שירת האזינו מציגה נרטיב שונה להיסטוריה הישראלית המוכרת לנו מהתורה. לא מוזכרים בה האבות, ולא זכות אבות, לא לבנים ולא על הארץ. לא מוזכרת יציאת מצרים וגם לא הארץ המובטחת. גם חטאיהם של ישראל לאורך תקופת המדבר אינם מוזכרים. במקום זאת מסופר על חלוקה של העמים שנעשתה בשחר ההיסטוריה ועל כך שחלקו של ה' הוא ישראל. מסופר על כך שה' מצא את ישראל במדבר, דאג ושמר עליהם והביא אותם אל ארץ נושבת ושם הם החלו לחטוא ולעבוד אלוהים אחרים וכולי.
אכן, אין ספק שזכות אבות היא אבן יסוד ביחסים שבין ה' לישראל, כפי שמופיע במקומות רבים בתורה. כך גם יציאת מצרים, שמוזכרת פעמים רבות כהסבר כללי למחויבות של בני ישראל לה' וכנימוק למצוות רבות, כמו שבת, דאגה לחלש וכו'. אולם שירת האזינו, איננה תיאור היסטורי ממצה ומדויק של קורות עם ישראל. שירת האזינו היא שירה שרוצה לבטא רעיון מסוים ולכן היא בוחרת להתמקד בנקודות מסוימות ולהתעלם מאחרות.
תקופת המדבר היא ירח הדבש של ה' וישראל. זו תקופה משמעותית שבה עם ישראל חי יחד עם ה' בבדידות במדבר, מנותק מהציוויליזציה וכבליה, כאשר ה' דואג לכל מחסורו. תחילתה של התקופה הזו היא במעמד הברית בהר סיני ובתורה ומצוות שהעם קיבל והחל לקיים. שם הפכו הישראלים להיות: גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים ד ח).
המוטיב המרכזי של שירת האזינו היא הבגידה של ישראל בה' והאכזבה והכעס של ה' שמגיע בעקבותיה. הבגידה הזו בה' מועצמת לאור הגורל המחבר ביניהם - כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתו (דברים לב ט), ובעיקר לאור הקשר האינטימי שהתפתח בין ה' לישראל בתקופת המדבר, כפי שמתאר ירמיהו: כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה (ירמיהו ב ב). לכן, כמו ירמיהו, השירה מתארת את תקופת המדבר כאידיליה ומתעלמת מהנפילות והחטאים. היא מעדיפה להתמקד בקשר הישיר של ה' לעם ישראל שחולל במעשה הבגידה ומעדיפה שלא להזכיר את המחויבויות של ה' לאבות האומה לתת לזרעם את הארץ המובטחת, והמחויבות המוסרית של ישראל לה' שהוציא אותם מבית עבדים.
יש לציין שהתפיסות העומדות מאחורי שירת האזינו באות לידי ביטוי לכל אורכו של ספר דברים. הנה כמה דוגמאות. בתחילת הספר משה מתחיל לתאר את ההיסטוריה מדבריו של ה' בחורב (דברים א ו) ולא מיציאת מצרים או מהמפגש הראשון שלו עם ה' בו ציווה עליו ה' להוציא את בני ישראל ממצרים.
בספר במדבר היוזמה להתנחל מחוץ לארץ ישראל בעבר הירדן היא של שנים וחצי השבטים והיא מתקבלת על ידי משה בזעזוע עמוק (במדבר לב ו-טו). לעומת זאת, בספר דברים זו יוזמה של משה שאינו רואה כל פסול בכך שחלק מהשבטים יתנחלו מחוץ לארץ המובטחת. (דברים ג א-כ).
שירת האזינו אינה מזכירה את זכות האבות שתעמוד לישראל לאחר הגלות, כפי שכתוב בקללות המופיעות בסוף ספר ויקרא - וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר (ויקרא כו מב), בדיוק כפי שהיא אינה מוזכרת בקללות של ספר דברים בפרשת כי תבוא.
כמו כן, הרעיון שה' עליון חילק את האנושות לאומות לפי מספר בני האלוהים (שהם 70), עם לכל אלוה, ולקח את ישראל כחלקו (דברים לב ח-ט) מוזכר גם בתחילת הספר בנוגע לצבא השמים - אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים (דברים ד יט), כפי שתיארתי בהרחבה לפני מספר שבועות בפוסט על "אלוהים אחרים" לפרשת ואתחנן.