טעויות היום השמיני

היום השמיני, שהיה אמור להיות השיא, השתבש לחלוטין. נדב ואביהוא שראו שכבוד ה' מתמהמה להיראות אל העם, לקחו שלא על פי הציווי (של מי?) אש זרה והקטירו קטורת. כבוד ה' אכן נגלה לעיני העם אך במחיר כבד מנשוא:

וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' . וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן (ויקרא י ב-ג)

בהמשך, התורה מציינת, כבדרך אגב כי את נדב ואביהוא הוציאו מחוץ למחנה בְּכֻתֳּנֹתָם (פסוק ה').

גם המשך האירוע לא התנהל כפי שציווה משה. משה הופתע לגלות ששעיר החטאת נשרף במקום להיות נאכל על ידי אהרון ובניו:

וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר. מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲו‍ֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה'. הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי. (ויקרא י טז-יח)

הציווי על שבעת ימי המילואים מופיע בספר שמות בפרק כ"ט, והביצוע שלו מתואר בפרשת צו שבספר ויקרא. אולם אין בספר שמות ציווי על היום השמיני. פרופסור יוני גרוסמן מסביר כי לא נכון היה לצוות על היום השמיני. ציווי מעין זה היה הופך את השראת השכינה במשכן לתוצאה כמעט הכרחית של תהליך מאגי שהתרחש בשבעת ימי המילואים; ואין הדבר כך. השראת השכינה תלויה ברצונו החופשי של ה', ורק אם ימצא את עמו ראוי לכך - הוא ישרה את שכינתו בתוכם. 

בהיעדר ציווי ה', נראה כי אופי היום נקבע ביוזמתו של משה ועל פי הבנתו את רצון ה'. אולם התוצאה מוכיחה כי משה טעה בשלושה דברים. א) בקטורת, ב) בכותנת ג) באכילת שעיר החטאת.

בפרשת אחרי מות, מתואר כיצד יש לערוך טקס של התגלות כבוד ה'. ראשית, יש ללבוש כתונת בד: כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף (ויקרא טז ד), כפי שלבשו נדב ואביהוא שנישאו בְּכֻתֳּנֹתָם הפשוטה, ולא את בגדי הזהב כפי שלבש אהרון ביום השמיני.

שנית, התגלות כבוד ה' חייבת להתבצע מאחורי מסך ענן הקטורת, כפי שהבינו נכון נדב ואביהוא: 

וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת (ויקרא טז יב-יג) 

ושלישית, קורבן החטאת אינו אמור להיאכל, כפי שציווה משה. דמו צריך להיות מובא פנימה ולכן דינו להישרף ולא להיאכל, בדיוק כפי שקרה ביום השמיני כתוצאה מהטרגדיה של מותם של בני אהרון. 

מדוע אם כן מתו נדב ואביהוא? הם מתו כי כפי שמלמדת אותנו פרשת אחרי מות, אש הקטורת המובאת לפני ולפנים, בניגוד לאש המזבח החיצונית, חייבת להגיע ממרחב הקודש -  גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה'. אחרת היא נתפסת כאש זרה, עם כל המשתמע מכך.

* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3