טיפול בהצפה

בפרק יא בספר במדבר מסופר כי האספסוף ובעקבותיו בני ישראל התאוו לאכול בשר. ה' ביקש שהעם יתכונן למחר לאכול בשר. כי למחרת ה' יתן להם לאכול בשר, לא יום אחד ולא יומיים, אלא במשך 30 יום, עד אשר יצא מאפם. ואכן, למחרת הביא ה' שלווים מהים בכמויות אדירות. העם אסף במשך יומיים שלמים את השליו שירד סביבות המחנה. אך מיד כשהתחיל העם לאכול את הבשר, ה' היכה בהם מכה רבה מאוד. והשאלה הנשאלת היא מדוע לא עמד ה' בדיבורו לתת לעם לאכול בשר במשך 30 יום? מה בתגובת העם המתאווים שינה את תוכניתו של ה' והצדיק את הריגתם?

ר' עובדיה ספורנו מסביר שהמכה בעם הייתה רק במתאווים על מנת לנסות את ה', אבל שאר העם אכן זכו לאכול שליו במשך חודש ימים. אלא שהפסוק המתאר את תגובת ה', אומר: וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד. (פסוק לג) ואינו מבחין בין חלקי העם השונים.

אליהו בן אמוזג, פרשן איטלקי בן המאה ה-19 (1823-1900) מסביר בפירושו "אם למקרא", שהכוונה המקורית של ה' הייתה אכן לתת לעם בשר לתקופה של 30 יום, אלא שהעם לא האמין להבטחה ואסף יתר על מידה. במובן זה חטאם היה דומה לחטא העם במן, שם נצטוו ללקוט בכל יום מן בכמות המספיקה ליום אחד בלבד, מבלי לאגור לימים הבאים. הקושי בפירוש זה הוא שבניגוד למקרה של המן, ה' לא ציווה עליהם לאסוף בשר בכמות שמספיקה ליום אחד ולסמוך על כך שגם למחרת יגיע השליו. זאת ועוד, גם אם כך השתמע, ראינו בסיפור המן שלמרות שהיו מישראל שעברו על הציווי והשאירו מן, הם לא נענשו וה' הסתפק בכך שהמן התליע והפך לבלתי ראוי לאכילה.

נראה בעיניי שהסיבה פשוטה יותר וכתובה כמעט במפורש. הסיפור מתחיל בכך שה' כעס מאוד על העם המתאווים: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע. (פסוק יא). תשובתו של ה' לעם הייתה שהוא יתן להם בשר עַד חֹדֶשׁ יָמִים, אולם זה לא יהיה כדי למלא את תאוותם אלא: עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא. מדוע? יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם. (פסוק כ). כלומר, נתינת הבשר היא עונש. היא נועדה לגרום שהעם יאבד את תאוותו לאכול בשר, כמו הנחש שקולל וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ (בראשית ג יד). תגובת ה' לתאווה הבלתי מרוסנת של העם לבשר הייתה אם כן סוג של טיפול בהתמכרות באמצעות הצפה - עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא.

התגובה המתאימה של העם להודעתו של ה' ולעונש שהטיל עליהם הייתה צריכה להיות מבוססת על הבנה שתאוותם הבלתי מרוסנת לבשר היא חטא (השוו לתגובתם הנכונה לאחר חטא העגל, שמות לג ד). הם היו צריכים להימנע מאכילת השליו, או לכל הפחות לצרוך אותו באופן מצומצם. אולם במקום זה הם אספו במשך שתי יממות תמימות, ללא הפסקה, ביום ובלילה, בשר בכמויות דמיוניות. בכך הם הפגינו רמה קיצונית של התאווות בהמית והתעלמות מוחלטת מדברי ה'. על כך חרה אפו של ה' בעם ועל כן הכה בהם מַכָּה רַבָּה מְאֹד (פסוק לג)

* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3