וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר
בסוף פרשת בלק, התורה מספרת על העם שהחל לזנות עם בנות מואב ועל ישראל שנצמדו לבעל פעור. אולם בהמשך לא מוזכרות בנות מואב אלא דווקא הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת צוּר שהייתה בתו של אחד ממלכי מדין. ובפרשת מטות מסופר על בקשתו של ה' ממשה לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים ועל הריגתם של בנות מדיין. מדוע יצא הקצף דווקא על המדיינים בעוד המואבים יצאו נקיים מהסיפור?
בתחילת הפרשה מסופר על פחדם של המואבים מישראל ועל כך שהם שתפו את זקני מדיין ויחד פנו לבלעם על מנת שיקלל את ישראל ובכך יאפשר להם להכות את ישראל ולגרשם מהארץ. אולם, כבר לאחר המפגש הראשוני עם בלעם, זקני מדיין לא מוזכרים. בפרשת מטות מסופר שהצמדות לבעל פעור הייתה עצתו של בלעם, לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר (במדבר לא טז). יתכן אם כן, שכבר אז, בלעם הציע במקום להילחם בישראל, להצטרף אליהם וליצור מיזוג, דוגמת הצעתו של חמור ליעקב בשכם. המואבים המשיכו בתוכנית המקורית וניסו להניע את בלעם לקלל את ישראל ואילו המדיינים קיבלו את עצתו של בלעם ולכן הם אינם מוזכרים שוב עד לסוף הפרשה.
עבודת פעור, כמו עבודת הבעלים, נעשתה במעשי הזדווגות מיניים שנועדו לעורר את האלים, וזו הכוונה בביטוי ויצמד ישראל. המטרה של המדיינים הייתה ליצור איחוד לא רק ברמה הלאומית, אלא גם ברמה האלוהית. על פי עצתו של בלעם, מעשים מכוערים אלו נעשו בין ישראלים למדיניות. ולא סתם ישראלים ומדייניות אלא ראשי העם הישראליים ובנותיהם של נסיכי מדיין. כמו זמרי בן סלוא הישראלי וכזבי בת צור המדיינית. זו הייתה גם הסיבה שה' ביקש להוקיע את ראשי העם דווקא. לעומת זאת, הזנות עם בנות מואב, לא הייתה בעלת אופי דתי, הגם שגררה השתתפות בזבחי אלוהיהם והשתחוות להם.
גם המואבים לא יצאו לגמרי נקיים. המואבים נאסרו לבוא בקהל ה' ונאסר לדרוש בשלומם וטובתם, על אשר שכרו את בלעם לקלל את ישראל (דברים כג ה). אולם, ה' הפך את קללתו של בלעם לברכה ובפועל, לא אירע כל נזק. לעומת זאת, עצתו של בלעם להצמדות ישראל לבעל פעור גרמה לקנאת ה' ולחרון אפו, שהוביל למותם של 24 אלף מישראל, ולולא מעשה הקנאות של פנחס, היה עלול להביא לכליון מוחלט.
