וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם

וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם (דברים כט יג-יד)

למי התכוון משה כאשר אמר: וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה - עִמָּנוּ הַיּוֹם? רש"י מסביר שמדובר על הדורות הבאים, ואילו ראב"ע אומר שמדובר על גרים שיצטרפו לעם ישראל בעתיד. 

אולם הסברים אלו פחות מתאימים לפשט. ראשית, מה ראה משה דווקא בברית ערבות מואב להבהיר שהברית כוללת את הדורות הבאים או גרים עתידיים? שנית, הדורות הבאים הם חלק מהותי מעם ישראל ואין צורך לומר שהברית חלה עליהם. ואילו הגרים העתידיים יקבלו עליהם את הברית בעת ובעצם הצטרפותם לעם ישראל ואינם זקוקים להיכלל בברית המקורית. 

לכן נראה שדבריו של משה: "וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה", מתייחסים לאלו שלא היו נוכחים במעמד הברית, למרות שיכלו להיות. אך מי הם אותם אלו שלא היו נוכחים בברית? שד"ל מסביר שמדובר באנשים שלא הגיעו בגלל שהיו חולים או מסיבה אחרת ומשה הודיע שהברית כוללת גם אותם. אולם בהמשך דבריו משה מדבר גם על משפחה או שבט שעלולים לחשוב שהברית אינה מתייחסת אליהם. ולכן, אפשר שגם כאן משה מתכוון לקבוצה גדולה ומשמעותית שלא הייתה נוכחת פיזית במעמד הברית. 

ברצוני להציע כי משה התכוון לשנים וחצי השבטים אשר קיבלו כבר את ירושתם בעבר הירדן. אמנם, הם שלחו חלוצי צבא שהצטרפו לבני ישראל בכיבוש הארץ, אולם, לכל הפחות, טפם ונשיהם, ומן הסתם הגברים שלא היו לוחמים נשארו בעריהם ולא היו נוכחים במעמד הברית בערבות מואב. החשש היה שמא הם או אפילו בני ישראל עצמם לא יראו באותם השבטים חלק מהברית והדבר יוביל להתנתקות של אותם שנים וחצי השבטים מעם ישראל. לכן אמר משה שגם הם כלולים בברית, למרות שאינם נוכחים. 

בהקשר זה יש לציין שהחשש ששבטי עבר הירדן יתנתקו מהברית ומהזיקה לכלל ישראל המשיך ללוות את עם ישראל גם בתקופת יהושע והדבר בא לידי ביטוי כאשר חלוצי הצבא חזרו לעבר הירדן בסיום כיבוש הארץ והקימו מזבח גדול על הירדן. המעשה הזה התפרש על ידי על ידי שבטי ארץ כנען כמרד בה' והתנתקות מעם ישראל וכמעט הביא למלחמה בין הצדדים (יהושע כב).

תמיכה מסוימת בהצעה זו ניתן להביא משני הפסוקים שקודמים להכרזתו של של משה: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם (כט ט). בפסוק הראשון מוזכר כיבוש עבר הירדן ונתינתו לשנים וחצי השבטים (כט ז) ובשני מוזכר הצורך לשמור על הברית (כט ח). אם נראה בפסוקים אלו הקדמה ורקע לדברי משה, נבין כי שנים וחצי השבטים שכבר קיבלו את נחלתם, לא היו נוכחים במעמד הברית שנערכה בערבות מואב.

אם כן, כאשר משה אמר בתחילת דבריו: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם … כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הכוונה היא כפי שהוא המשיך והסביר. שגם אלו שאינם נוכחים - כלומר שנים וחצי השבטים שיושבים בעריהם - כלולים בברית. 

דוגמה נוספת לסגנון, בו מוצגת טענה גורפת שאח"כ מוסברת באופן שמקטין את הטענה המקורית, ניתן למצוא בהקדמה לאמירת עשרת הדיברות שבספר דברים. בפסוק ד' נאמר: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ (דברים ה ד), ממנו משתמע כי ישראל שמעו את הדברים ישירות מאת ה'. ואילו פסוק ה', שבא מיד לאחריו מסביר: אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם (פסוק ה). כלומר, הדיבור לא היה ממש ישיר כפי שניתן היה להבין מהפסוק הראשון, אלא נעשה דרך משה ששימש כשליח.

אתר זה נבנה באמצעות