וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם

וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם (דברים כט יג-יד)

למי התכוון משה כאשר אמר: וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה - עִמָּנוּ הַיּוֹם? רש"י מסביר שמדובר על הדורות הבאים, ואילו ר"י בכור שור מוסיף שהכוונה גם לגרים שיצטרפו לעם ישראל בעתיד (ראו גם תלמוד בבלי, שבת קמו ע"א). 

לדעתי, הסברים אלו פחות מתאימים לפשט. ראשית, מה ראה משה דווקא בברית ערבות מואב להבהיר שהברית כוללת את הדורות הבאים או גרים עתידיים? שנית, הדורות הבאים הם חלק מהותי מעם ישראל ואין צורך לומר שהברית חלה עליהם. ואילו הגרים העתידיים יקבלו עליהם את הברית בעת הצטרפותם לעם ישראל ואינם זקוקים להיכלל בברית המקורית. 

נראה שדבריו של משה: "וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה", מתייחסים לאלו שלא היו נוכחים במעמד הברית, למרות שיכלו להיות. אך מי הם אותם אלו שלא היו נוכחים בברית? 

שד"ל מסביר שמדובר באנשים שלא הגיעו בגלל שהיו חולים או מסיבה אחרת ומשה הודיע שהברית כוללת גם אותם. אולם בהמשך דבריו משה מדבר גם על משפחה או שבט שעלולים לחשוב שהברית אינה מתייחסת אליהם. ויתכן שגם כאן משה מתכוון לקבוצה גדולה ומשמעותית שלא הייתה נוכחת פיזית במעמד הברית אך נחשבת כאילו היא נוכחת. 

ברצוני להציע כי משה התכוון לשנים וחצי השבטים אשר קיבלו כבר את ירושתם בעבר הירדן. אמנם, הם שלחו חלוצי צבא שהצטרפו לבני ישראל בכיבוש הארץ, ויתכן שאלו השתתפו במעמד. אולם, מספר חלוצי הצבא היה כ-40,000 (יהושע ד ז) בעוד שמספר הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה של בני ראובן, גד וחצי המנשה היה כ-110,550 (במדבר כו). בנוסף, טפם ונשיהם, ומן הסתם הגברים שלא היו לוחמים נשארו בעריהם ולא היו נוכחים במעמד הברית בערבות מואב. ניתן להעריך שאוכלוסיית שנים וחצי השבטים מנתה כחצי מיליון, ואם כך, חלוצי הצבא שנשלחו היו פחות מ-10% מכלל האוכלוסייה. 

החשש של משה היה שמא הם או אפילו בני ישראל עצמם לא יראו בשבטי עבר הירדן חלק מהברית והדבר יוביל להתנתקות של אותם שנים וחצי השבטים מעם ישראל. לכן אמר משה שגם הם כלולים בברית, למרות שאינם נוכחים. 

בהקשר זה יש לציין שהחשש ששבטי עבר הירדן יתנתקו מהברית ומהזיקה לכלל ישראל המשיך ללוות את עם ישראל גם בתקופת יהושע והדבר בא לידי ביטוי כאשר חלוצי הצבא חזרו לעבר הירדן בסיום כיבוש הארץ והקימו מזבח גדול על הירדן. המעשה הזה התפרש על ידי על ידי שבטי ארץ כנען כמרד בה' והתנתקות מעם ישראל וכמעט הביא למלחמה בין הצדדים (יהושע כב).

תמיכה מסוימת בהצעה זו ניתן להביא משני הפסוקים שקודמים להכרזתו של של משה: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם (כט ט). בפסוק הראשון מוזכר כיבוש עבר הירדן ונתינתו לשנים וחצי השבטים (כט ז) ובשני מוזכר הצורך לשמור על הברית (כט ח). אם נראה בפסוקים אלו הקדמה ורקע לדברי משה, נבין כי שנים וחצי השבטים שכבר קיבלו את נחלתם, לא היו נוכחים פיזית במעמד הברית שנערכה בערבות מואב.

אם כן, כאשר משה אמר בתחילת דבריו: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם … כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הכוונה היא כפי שהוא המשיך והסביר. שגם אלו שאינם נוכחים פיזית - כלומר שנים וחצי השבטים שיושבים בעריהם - עִמָּנוּ הַיּוֹם - וכלולים בברית.