ויהי מקץ שנתים ימים

ויהי מקץ שנתים ימים: מה התפקיד של שכחת שר המשקים את יוסף וכיצד משרתת ההמתנה של השנתיים את עלילת הסיפור.

התורה מספרת לנו שיוסף היה נער בן 17 כאשר הורד למצרים (בראשית ל"ז ב). גם שנים רבות לאחר מכן, שר המשקים שפגש את יוסף בכלא, ראה ביוסף רק נער כפי שסיפר לפרעה: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי" (בראשית מ"א יב). 

לאחר שיוסף פתר את חלומות פרעה הוא הציע תוכנית פעולה להתמודדות עם מה שצפוי לקרות. בהצעתו לפרעה אמר יוסף: וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית מ"א לג). פרעה קיבל את הצעתו של יוסף וגם הוא הדגיש את הצורך באיש דווקא: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ (בראשית מ"א לח). בהמשך, התורה מספרת לנו שיוסף היה בן 30 כאשר עמד לפני פרעה והחל לשלוט במצרים (בראשית מ"א מו). 

אני רוצה לטעון שגיל 30 נתפס כגיל בו אדם הוא בשיא כוחו, פיזית ומנטלית והוא בשל ומבוגר מספיק וראוי למלוכה. זאת ועוד, יתכן, וכאן אני אני מעלה השערה לא מבוססת, שגיל 30 היה גיל המינימום לקבלת משרה בכירה במצרים, ומכאן נבע הצורך להמתין שנתיים ימים עד אשר יוסף יגיע לגיל 30 ויצא ממעמד נער למעמד של איש ויוכל למלא את המשרה הבכירה. 

רמז לכך ניתן אולי למצוא אצל הלויים. אצל הלויים אנחנו מוצאים השפעות מצריות שלא רואים בשבטים אחרים. לדוגמה, יש בשמות הלווים שמות מצריים כמו: משה, מררי, חפני ופנחס. גיל הכניסה לשירות הצבאי של הלווים באוהל מועד היה 30 (במדבר ד' ג). יתכן שגיל 30 שבו מתחילה עבודת הלויים במשכן - בניגוד לגיל הישראלים המתגייסים לצבא שהוא 20 - משמר את הנוהג המצרי הדורש גיל מבוגר יותר של 30 על מנת לשרת במשרות הבכירות בחצר המלך.

דרך אגב, גם שאול שהיה המלך הראשון בישראל, וגם דוד שהיה המלך הראשון של בית דוד, התחילו למלוך בגיל 30, והדבר הזה תומך בהשערה שגיל 30 נתפס כגיל שבו אדם ראוי למלוכה. 

העובדה ששר המשקים שכח את יוסף ורק לאחר שנתיים חלם פרעה את חלומותיו שבעקבותיהם עלה יוסף מהבור לשלוט על מצרים, מדגימה את הרעיון ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי י"ט כא). ההשגחה מצליחה לסובב את הדברים לפי תכנון קבוע מראש, גם כאשר דברים לא צפוים קורים, כמו הליכתם של האחים משכם לדותן, וגם כאשר המעורבים בסיפור מנסים להפריע למהלך המתוכנן. אם אלו האחים שהתכוונו להרוג את יוסף ואמרו, "ונראה מה יהיו חלומותיו", ואם זה יוסף שניסה לעזור לעצמו, אבל כאמור, לא בעיתוי המתאים. התוכנית האלוהית מתקדמת לפי התכנון המדויק ולא ניתן לשבש אותה. הכל צפוי - למרות שהרשות נתונה.