הַקְּדֵשָׁה

תמר הסירה את בגדי אלמנותה, התכסתה בצעיף וישבה על דרך תמנתה (בראשית לח יד). היא הניחה שיהודה יראה אותה כזונה וירצה לשכב איתה. זו הנחה לא מובנת מאליה. אמנם, התורה מספרת לנו שבת שוע, אשת יהודה מתה (פסוק יב) ולגבר כמו יהודה יש צרכים, אבל מדוע חשבה תמר שיהודה ירצה לשכב עם זונה? 

התורה מספרת שהוגד לתמר כי חמיה עולה תמנתה לגוז צאנו (פסוק יג). המידע הזה לימד את תמר שיהודה היה מחוץ לביתו במקום מוגדר. העובדה שיהודה עלה לגוז את צאנו מספקת גם את הרקע לעניין התשלום - גדי העיזים שביקש יהודה לשלוח. אולם ייתכן שיש כאן גם משהו נוסף. 

בתורה כתוב שיהודה חשב שתמר היא זונה. אולם בהמשך הפרשה, כאשר יהודה ורעהו העדולמי מחפשים את תמר, הם מחפשים קדשה (פסוקים כא-כב). קַדִישְׁתֻּ (qadištu) הוא מונח אכדי המתאר אישה שהייתה מקודשת לאל או מקדש מסוים. קדשה וזונה הם שמות מתחלפים בתנ"ך וניתן להבין שהקדשות במקרא היו נשים שעסקו בזנות פולחנית. כיצד משרתת עובדה זו את הסיפור? 

העובדה שתמר התחפשה לקדשה יכולה להסביר מדוע יהודה לא זיהה אותה. התורה מספרת שיהודה לא הכיר את תמר כי כיסתה פניה (פסוק טו). הראיות הקיימות מצביעות על כך שזונות - כחלק ממעמדן החברתי הנמוך - היו ללא כיסוי ראש או פנים. לדוגמה, על פי חוקי אשור התיכונה (1450-1250 לפנה"ס), נאסר על זונות לכסות את ראשן. כיסוי ראש היה שמור לנשים מכובדות או בעלות מעמד מיוחד כמו קדשות (והשוו להתכסות של רבקה בצעיף; בראשית כד סה). כיסוי הפנים היה נוהג הקשור למעמד גבוה, והעדרה של רעלה אצל הזונות דווקא סימן את תפקידן החברתי. תמר, אם כן, ניצלה את מוסד הקדשה כדי לקיים זרע מיהודה מבלי שהוא ידע את זהותה. 

יתכן שתמר בנתה את תוכניתה לא רק על רקע צרכיו של יהודה לאחר מות אשתו, אלא על הנוהג שהיה אז לגיטימי, לפקוד קדשות כחלק מפולחן שנעשה בעת ובקשר לגיזת הצאן. חשוב להדגיש, אין לכך עדות ישירה במקרא או במקורות חוץ-מקראיים, אולם מצוות "ראשית הגז" - המחייבת את בעלי הצאן לתת לכהן את ראשית הצמר מגז הצאן (דברים יח ד) - מעידה על זיקה פולחנית לגיזת הצאן. לפי ההצעה, תמר הניחה שיהודה ינצל את ההזדמנות, שנתפסה באותה תקופה כלגיטימית (כפי שניכר מכך שיהודה שלח את הגדי ביד רעהו) וכך תשיג את מטרתה.

אם כך, נוכל להבין את הדו-שיח בין יהודה לתמר. הוא ביקש לבוא אליה והיא שאלה "מַה תִּתֶּן לִּי?" (פסוק טז). לכאורה, אם יהודה בא אל זונה הוא אמור לשאול למחיר ולשלם במקום ולא לחכות לבקשה ולהציע תשלום בהזדמנות. נראה כאילו יהודה כלל לא ציפה לדרישת תשלום, ואת זה ניתן להבין על רקע זנות פולחנית. יהודה לא הציע כסף, כי הוא לא הלך לזונה חילונית, הוא הלך לקדשה מכובדת. לכן, לבקשת תמר הוא הציע לשלח גדי עיזים מהעדר אותו הגיע לגזוז – תשלום ההולם את הסיטואציה. 

אם כן, תמר פעלה בתחכום, מתוך הבנה של הנורמות החברתיות והמנהגים של זמנה. בכך היא הצליחה להוציא לפועל את תוכניתה להעמיד זרע מיהודה, תוך התחפשות לקדשה מכובדת, ולא לזונה "חילונית" גרידא.