הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם (בראשית ג' כב)

האם כל מה שמבדיל בין האדם לאל הוא חיי נצח? 

החשש שמובע בפסוק הוא שאם בני האדם יחיו לעולם, הם יהיו כמו פמליה של מעלה (כְּאַחַד מִמֶּנּוּ) – אבל כמובן לא כמו ה' עצמו. 

חז"ל מספרים לנו שלכל אומה יש שר ומלאך משלה. בלשון המקרא אותם ישויות נקראים גם בני אלוהים, אלוהים, עדת אל, צבא מרום או צבא השמיים. לדוגמה, בני האלוהים שמתייצבים לפני ה' בתחילת ספר איוב. על פי המשתמע בספר דברים, בפרק ד', יט, ונרמז גם בשירת האזינו (דברים ל"ב ח-ט), שבעים מאותם בני אלוהים הללו, חולקו על ידי ה' לכל העמים בעוד ה' לקח לו לנחלה את ישראל באופן בלעדי. 

מסתבר שאותם ישויות אלוהיות, כמו בני האדם, לא תמיד עושים רצון קונם. אליפז, רעו של איוב אומר: "הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה" (איוב ד' יח). ובסוף פרשת בראשית מסופר על כמה מבני האלוהים שהיו מעורבים במעשה עריות עם בנות האדם (בראשית ד' א-ד, וראו בבלי יומא סז:). ישעיהו מנבא שבעתיד לבוא ה' יעניש את צבא המרום: "... יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה" (ישעיהו כ"ד כא). 

לעיתים, כוחם של אותם ישויות לא גדול בהרבה מאשר של אנשים. לדוגמה, יעקב נאבק עם אחד מהם ויכל לו (בראשית ל"ב כה-לא). 

מזמור פ"ב בתהילים מספר על משפט שעורך ה' לאותם בני אלוהים: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט". אולי מדובר באותו המשפט שהזכרנו, עליו ניבא ישעיהו. המשורר בא בטענות אל אותם אלוהים על כך שהם לא שופטים את העמים שלהם בצדק. הוא מאוכזב מהתנהגותם: "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" – חשבתי שאתם אלוהים ובניו של ה' אל עליון, אולם, "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלו" – בגלל חטאתכם תהפכו להיות בני תמותה, כמו בני אדם. בסיום המשורר מייחל לכך שה' יקבל לנחלה את כל הגויים (ולא רק את ישראל) כדי שישפוט גם אותם בצדק – "קוּמָה אֱלֹהִים שׇׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכׇל הַגּוֹיִם".

אם כן, הדבר העיקרי שנשאר מפריד בין אותן ישויות אלוהיות לבני אנוש הוא אכן חיי הנצח.