הנחש של יעקב והאריה של ישראל
יעקב קיבל את שמו המקורי בעקבות מה שקרה במהלך הלידה המשותפת שלו ושל עֵשו אחיו התאום. כשיצא עֵשו ראשון, הייתה ידו של יעקב אחוזה בעקב אחיו כאילו ניסה לעכב אותו ולצאת לפניו. על פי סיפור זה, השם 'יעקב' נגזר מֵעקב הרגל. אך לשם זה יש משמעות נוספת. פירוש השורש ע.ק.ב. הוא גם: רמאות, הונאה, ופירוש המילה 'עָקֹב' הוא: עקום, אדם שאינו ישר. לדוגמה, בפסוק "עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ" (ירמיהו יז ט). כך האשים עֵשו את יעקב:
וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי. (בראשית כז לו)
אם כן, בשם 'יעקב' גלומה גם תכונת הרמאות. הנביא ירמיהו ביקר ברמז דרך זו כאשר הוא קבל על עם ישראל:
אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ. (ירמיהו ט ג)
בניגוד ל'יעקב', השם 'ישראל' מסמל את העמידה וההתמודדות הישירה והאמיצה: "...כִי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית לב כט). את הניגוד הזה בין 'יעקב' בתחילת דרכו ל'ישראל' בשיאו היטיב לתאר הנביא הושע:
בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים. (הושע יב ד)
בברכת יעקב לבניו, כמה מהשבטים מתוארים כבעלי תכונות "ישראליות" מובהקות, כדמויות שבוחרות בדרך התמודדות ישירה ואמיצה. לדוגמה: שבט יהודה, הנמשל לאריה (בראשית מט ח-ט), או בנימין, הנמשל לזאב (בראשית מט כז).
לעומת זאת, שבטים אחרים מתוארים כבעלי תכונות אופייניות של 'יעקב' ובברכותיהם אף מוזכר השורש ע.ק.ב. על שבט דן נאמר: יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. (בראשית מט יז). שבט דן מתואר כנחש הפוגע בעקב הסוס ובכך גורם באופן עקיף לנפילת האויב לאחור. על שבט גד נאמר: גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב. (בראשית מט יט), ומשמעו, שגד יתקוף את האויב מאחור (בעקב). שני אלו הם דרכי התמודדות עקיפות.
המסר של יעקב לבניו הוא שעד אחרית הימים יש מקום בעם ישראל גם לתכונות של 'יעקב' וגם לתכונות של 'ישראל', בהתאם לנסיבות ולזמן. לעיתים יש מקום לנהוג בתחבולות, בעורמה ואפילו במרמה ולעיתים נכון וראוי להתמודד באופן ישיר.
* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3
