הנביא בלעם

על הפסוק, וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים (דברים לד י) דורשים חז"ל: אבל באומות קם. ואיזה? זה בלעם בן בעור (ספרי במקום). ובהמשך, באותו מקור חז"ל מתארים את נבואתו של בלעם כעולה על זו של משה:

משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר: שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן (במדבר כד טז). משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר שנאמר: וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן. משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנאמר: וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי, ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר: מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.

ואכן, דברים אלו מתאימים לפשטם של קטעים ארוכים בפרשת בלק (בניגוד לאחרים המקטינים את דמותו), שם מתואר בלעם באופן חיובי ביותר: שה' הוא אלוהיו (במדבר כב יח). שביכולתו לשמוע את דברי ה', לראות אותו בבהירות ולדעת את כוונותיו (במדבר כד טז) ושברכתו וקללתו מתקיימת. הוא עומד במילתו לומר רק את מה שה' ישים בפיו ואינו נכנע לפיתויים שמציע לו בלק בדמות כסף וזהב וכבוד רב (במדבר כב יח). נבואותיו מרשימות ביותר ומעידות על רמתו הרוחנית הגבוהה ויכולתו להתחבר לאלוהי והנשגב, ובעיקר נבואתו השלישית, שבה שורה עליו רוח אלוהים והוא מתנבא ביוזמתו ובמילותיו שלו:

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר
נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר - וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.
נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל - אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב - מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
כִּנְחָלִים נִטָּיוּ - כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר
כַּאֲהָלִים נָטַע ה' - כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.
יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו - וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים
וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ - וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.
אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם - כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ
יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו - וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם - וְחִצָּיו יִמְחָץ.
כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי - וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ
מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ - וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר. (במדבר כד ג-ט).

אולם אותו בלעם, שהיה בעל דרגת נבואה גבוהה מזו של משה, שהיה כה קרוב אל ה' אלוהיו, הגיע לשפל המדרגה כאשר על פי במדבר ל"א טז, הוא זה שיזם את מעשי הזנות של בנות מדין שהובילו להצמדותם של בני ישראל לבעל פעור ולפגיעה אנושה ביחסים האקסלוסיביים שבין ישראל לה' ובה' עצמו, שהוא אל קנא ושונא זימה. לבסוף נהרג בלעם כחלק מנקמת בני ישראל במדיינים. ומדמותו כנביא-על השומע אמרי אל ויודע דעת עליון נשאר רק צל חיוור של קוסם עלוב (יהושע יג כב).

והמסר שאולי ניתן ללמוד מהסיפור הוא שטבעו של האדם מורכב, ושגם אלו שהם ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר מסוגלים לעשות את המעשים הגרועים ביותר.