המשפט

אַנְשֵׁי סְדֹם היו רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד אולם נראה שדינם נחתם על עניין המשפט. שהרי ה' מנמק את רצונו להתייעץ עם אברהם על גורל סדום בכך שאברהם וזרעו מחויבים לדֶּרֶךְ ה' - לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. ואברהם אכן טוען לפני ה' - הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. וכשמגיעים המלאכים לסדום לבדוק הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ, הם פוגשים את לוט בשער העיר, שם מקום המשפט. ומדבריהם של אנשי העיר שבאו בלילה לעשות שפטים בלוט ובאורחיו - הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט - ניתן ללמוד שלוט שימש שופט למורת רוחם של אנשי סדום. ולאחר שנוכחו המלאכים ברשעותם של אנשי סדום ובכך שאינם מעוניינים במשפט, נגזר דינם והמלאכים מבשרים ללוט: כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ. 

ביטולה, דה-פקטו, של מערכת המשפט הוא השלב האחרון בהסתאבות מוסרית של חברה שמוביל לחורבן. הציפייה היא שמערכת המשפט תשפוט את העבריינים גם אם רבים הם ותגן על החלשים בחברה - הגר והאורח, היתום והאלמנה - מפני רשעותם של החזקים מהם. אולם כאשר גם המחסום האחרון נפרץ, כאשר אין בכוחו של השופט להושיע אפילו את אורחיו שלו, נגזר דינה של החברה. 

הנביא ישעיהו בפרק א, מקביל בין מצבה של יהודה ערב החורבן לסיפור סדום באומרו: שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה (י). ובהמשך מתאר את השלב האחרון בתהליך התדרדרותה של החברה בקריסת מערכת המשפט: 

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם (כא-כג). 

ולכן, שלב הכרחי בתהליך התיקון של החברה הוא החזרת מערכת המשפט לתפארתה, שמופיע מיד בפסוקים הבאים: 

לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (כד-כז)