המשכן האלטרנטיבי

בתחילת פרשת קורח יש אוסף של טענות ודרישות של אנשים שונים וקבוצות שונות כלפי משה ואהרון. על פניו הדרישות נראות סותרות זו את זו. הדרישה הראשונה תובעת שוויון בתחום הקדושה -  כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' (במדבר טז ג). הדרישה השנייה, המשתמעת מדבריו של משה, היא שבני לוי אינם מסתפקים במעמדם כלוויים ומבקשים להיות גם כוהנים (במדבר טז ח-י). ואילו הטענה האחרונה, זו של דתן ואבירם נראית כערעור פולטי כנגד משה ואהרון על שלא סיפקו את הסחורה בכך שלא הביאו את בני ישראל לארץ זבת חלב ודבש כפי שהבטיחו (במדבר טז יב-יד). 

אם נבחן את הדברים נראה שאמנם יש כאן אוסף של אנשים שונים וקבוצות שונות, אבל המשותף לכולם הוא ערעור על מעמדות הקדושה ודרכי הפולחן בישראל, שנתפסו על ידי המוחים כיוזמה אישית של משה ואהרון ולא כנובעים מציווי מפורש של ה'. 

הטענה הראשונה המוצגת בתחילת הפרשה היא שאין מקום למעמדות בכל הקשור לקדושה. כל העדה כולם קדושים ולכן כל אדם יכול לשמש בקודש ולהקריב מנחות בכל מקום שירצה ובכל משכן שיבנה. 

דרישתם של בני לוי המבקשים כהונה, מוצגת על ידי משה ככזו המכירה במעמדם המיוחד של הכוהנים אך מבקשת אותה לעצמה. זו פרשנות אפשרית לדבריהם של בני לוי, אך יש לשים לב שהיא נאמרה על ידי משה בניסיון להניא את בני לוי - שכבר זכו למעמד קדושה גבוה יותר ממעמדם של הישראלים הפשוטים - מלהשתתף במחלוקת. במקום זאת, אפשר להבין את דרישתם המקורית של בני לוי במסגרת הטענה הראשית. כל העדה כולם קדושים וכולם זכאים לשמש ככוהנים, אהרון, בניו הכוהנים וכל מי שחפץ בכך, ובוודאי הלוויים. 

ערעורם של דתן ואבירם הוא לכאורה ערעור פוליטי. מבחינתם משה לא סיפק את הסחורה להביא אותם לארץ זבת חלב ודבש ולכן אין לו לגיטימציה להשתרר עליהם. אולם, אם נשים לב, הטיעון הזה נאמר כתגובה של דתן ואבירם לקריאתו של משה לבוא לפניו. טענתם נועדה להוכיח שמשה הוא שרלטן ואינו שליחו של ה' ולכן הם מסרבים להיענות לקריאתו. 

דתן ואבירם לקחו את הטענה שכל העדה כולם קדושים צעד אחד קדימה ויישמו אותה בפועל בכך שהקימו משכן אלטרנטיבי שבו כל ישראל יכלו להקריב. רמזים לכך ניתן למצוא בביטוי "מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם" המופיע פעמיים (במדבר טז כד, כז), ובבקשתו של משה אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם (במדבר טז טו). אין הכוונה למבחן הקטורת, שהרי זה נערך פתח אוהל מועד ואילו דתן ואבירם, בניגוד לקורח ו-250 האיש, סירבו לעלות אל משה ולהכיר בסמכותו. ככל הנראה, משה בדבריו כיוון למשכן האלטרנטיבי אותו הקימו דתן ואבירם ולמנחות שהוקרבו בו על ידי כל ישראל וביקש מה' שלא יקבלם.