הטיעון מן המוסר

אחת מהראיות הפילוסופיות לקיומו של אלוהים היא הטיעון מהמוסר. בקליפת אגוז הטיעון אומר כך: א. המוסר קיים בחוויה האנושית, ב. אלוהים הוא ההסבר הטוב ביותר לחוויה מוסרית זו, ג. לכן אלוהים קיים. טיעונים מהמוסר מבוססים על נורמטיביות מוסרית, המרמזת כי קיימות אמיתות מוסריות אובייקטיביות והללו מחייבות את קיומו של אלוהים כדי לתת להן סמכות. אולם להבנתי, על פי פשוטו של מקרא, הסיפורים בפרשת וירא מלמדים אותנו שאלוהים אינו מקור המוסר. הוא אמנם פועל לפי עקרונות מוסריים ואף אוכף אותם אך הוא אינו זה שמעניק להם את סמכותם. 

הצדק שבמשפט האלוהי והמחויבות של אלוהים למוסר נבחנים בפרשה פעמיים. פעם אחת בדיון של ה' עם אברהם על גורל סדום ופעם שנייה בדו-שיח שבין ה' לאבימלך לאחר שזה לקח את שרה. בשני המקרים ניתן לראות עמדה אנושית בלתי מתפשרת והייתי אומר אפילו תוקפנית כלפי האפשרות שה' אינו מחויב באופן מלא לצדק ולמשפט כפי שבני אדם מבינים אותם. כלומר, הן אברהם והן אבימלך מעלים על דעתם שבכוונת אלוהים לנהוג שלא על פי כללי המוסר והצדק ולפגוע בחפים מפשע, ומנסים להניא אותו מלעשות כך.

במקרה של אבימלך ה' נגלה אליו בחלום הלילה ומודיע לו שהוא עומד למות מכיוון שלקח אשת איש. אבימלך אינו מסתפק בהגנה על המעשה שלו שנעשה בתום לב מול בורא העולם הכל יכול. במקום זאת הוא פותח את דבריו בהאשמה, שיש בה אף מן החוצפה: אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג? (בראשית כ ד). 

בנוגע לדיון על גורלה של סדום, אברהם מבין שבכוונתו של ה' לפגוע גם בצדיקים שבסדום ולכן הוא מתחיל את דבריו בשלילה מוחלטת של פעולה כזו:

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע? אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע. חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט? (בראשית יח כג-כה)

אם אלוהים הוא מקור המוסר, במובן שהוא קובע מה מוסרי והוא זה שקובע שחייבים להיות מוסריים, אין מקום לתמיהה של אברהם ואבימלך ובעיקר לתביעה הבלתי מתפשרת שלהם שאלוהים יציית לחוקי המוסר.

המסר שעולה משני הסיפורים הללו הוא שאמנם, דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח יט). אולם מקור הסמכות והחובה המוסרית לנהוג בצדק במשפט איננה נקבעת על פי ה'. אלא, אלו מושגים שאלוהים מחויב להם ושהפרשנות המחייבת שלהם היא של בני אדם.