אָנֹכִי | עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ

לפני שתי שבתות קראנו בתורה על מכירת הבכורה וגניבת הברכות. בסיפור הראשון יעקב ניצל את מצוקתו של עשיו אחיו כדי לקנות את הבכורה תמורת נזיד עדשים. בסיפור השני, רבקה שמעה שיצחק מתכוון לברך את עשיו, וציוותה על יעקב להתחזות לאחיו ולקבל את הברכות במקומו. יעקב חשש שהדבר יביא עליו קללה ולא ברכה, אולם רבקה התעקשה, לקחה אחריות ואמרה: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי

מה חושבת התורה כך? האם לדעתה המעשים של יעקב היו ראויים? נראה כי בפרשת וישלח נמצאות כמה נקודות ששופכות אור על העניין. להבנתי, התשובה היא שהתורה חושבת ששני המעשים האלו, גם ניסיון קניית הבכורה בנזיד עדשים, לא היו ראויים.

קל להראות שיעקב נענש על מעשי המרמה שלו - מידה כנגד מידה. הוא עסק ברמייה וכולם מרמים אותו. זה התחיל בלבן ונגמר בילדיו. לבן אומר לו, לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה. ובדברים אלו יש רמז למעשיו של יעקב. לבן בעצם אומר ליעקב, "אני לא יודע מה מקובל אצלכם, אבל אצלנו, הבכור הוא הראשון". יעקב רימה את אביו בעורות גדיי עיזים על גופו, ובניו רימו אותו בכותונת יוסף טבולה בדם שעיר עזים - טרוף טורף יוסף.

אבל, יש שיגידו שיעקב עשה מה שהיה צריך לעשות, מעין "עבירה לשמה", שאמנם נענש עליה, אבל בזכותה יעקב זכה להמשיך את השושלת של אברהם ויצחק ולהקים את עם ישראל. ואני רוצה לטעון שלא כך. על פי התורה, מעשיו של יעקב לא היו ראויים ולא תפסו. יעקב עצמו הבין שטעה וניסה לתקן את מעשיו. אנסה להוכיח את טענתי באמצעות 5 נקודות מהפרשה.

התעלמות התורה מרבקה בסיפור חזרת יעקב לארץ כנען

כאמור, התוכנית המקורית של רבקה הייתה שיעקב ישב כמה שנים אצל לבן, עד אשר תשוב חמתו של עֵשו. אז תשלח רבקה ותיקח את יעקב משם. ניתן היה לצפות כי התורה תזכיר את רבקה בסיפור חזרתו של יעקב, שהרי היא הייתה זו ששלחה אותו לחרן. אבל היא לא. התורה כן מזכירה את מותה של דבורה, מינקת רבקה אבל לא מזכירה את רבקה. מדוע?

ברצוני לטעון כי התורה רומזת לנו כי לקראת כניסתו לארץ חל ביעקב שינוי שהרחיק אותו מרבקה, אחות לבן הארמי, ומההדרכה הלא-ישרה שקיבל ממנה. במובן זה, יעקב לא חזר לרבקה אלא דווקא ליצחק. באי הזכרתה נתקיימו דבריה של רבקה - עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי.

סדר הבנים בקבורת יצחק

בתיאור קבורת אברהם כתוב: וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו. יצחק מוזכר ראשון למרות שהוא הצעיר, מכיוון שהוא בן הגבירה. אבל בתיאור קבורתו של יצחק נאמר: וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. עשיו מוזכר לפני יעקב, כדי להדגיש כי למרות מכירת הבכורה וגניבת הברכות, עֵשו הוא עדיין הבכור, ואף יעקב מכיר בכך. 

רשימת המלכים שבסוף הפרשה

בסיום הפרשה מביאה התורה את רשימת המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. הדבר הזה מבטא היטב את העובדה שעֵשו הוא הבכור, שאף מלכיו, החלו למלוך שנים רבות לפני שבישראל חשבו על מלוכה.

ההתרפסות של יעקב לפני עשיו

לקראת המפגש עם עֵשו וגם במהלכו התרפס יעקב לפני אחיו. הוא שלח לעֵשו מנחה, כינה אותו "אדוני" ולעצמו קרא "עבדך". בהשפעת חז"ל אנו רגילים לחשוב כי כל מַעשיו של יעקב היו מכוונים כדי להינצל מזעמו ולא היה בהם שמץ של אמת.

אולם עלינו לשים לב לכך שיעקב הוא זה שיזם את המפגש הלא הכרחי עם עֵשו. הוא זה ששלח שליחים עד לשעיר הרחוקה על מנת לספר לאחיו על שובו לארץ. 

עוד יש לשים לב שיעקב כינה את עֵשו "אדוני" לא רק כשעמד לפניו, אלא גם בשיחה פרטית עם מלאכיו כאשר הינחה אותם לקראת מפגשם עם אחיו: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, עוד לפני שנודע ליעקב שעֵשו מגיע למפגש עם ארבע מאות איש ופניו למלחמה. 

קיום הנדר שנדר יעקב בצאתו לחרן

כאשר יצא יעקב לחרן נדר יעקב נדר: 

אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

בחזרתו לבית אל יעקב אכן הקים מצבה, אבל היכן נתן מעשר? התשובה המפתיעה היא שהמנחה שנשלחה לעֵשו היא עצמה המעשר שהפריש יעקב! יעקב אמר לעֵשו: וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי. על פי דבריו של יעקב - כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים - נתינת המנחה לעֵשו שקולה לנתינתו לאלוהים. לכן, אם יסכים עֵשו לקבל את המנחה, יוכל יעקב לשלם את נדרו. 

יעקב השתמש במילים המזכירות את המילים שבהן השתמש בעת שנדר. בפנייתו לעֵשו הוא אומר: 

"קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (בראשית ל"ג יא)

משפט זה מזכיר את לשון הנדר:

"וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כ"ח כב)

אולם כיצד יכולה נתינת המנחה לעֵשו לקיים את הנדר של יעקב לתת לה' מעשר מכל? התשובה היא שמעשר ניתן לבני אדם, ולא ישירות לאל. לדוגמה, המעשר שנתן אברהם למלכי-צדק מלך שלם, לאחר ניצחונו של אברהם על ארבעת המלכים אמנם, לא נכתב שעֵשו תיפקד ככוהן. אך ניתן לומר שבתקופות קדומות שימשו הבכורות בתפקיד הזה במסגרת המשפחה. ולכן מתוקף תפקידו ומעמדו כבכור, גם אם לא היה ראוי לכך, נתינת המעשר לעֵשו קיימה את החלק השני של הנדר – "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".

ועדיין, העובדה שעֵשו הוא הבכור איננה הופכת אותו בהכרח לַבֵּן הנבחר. ייתכנו גם דגמים אחרים ליחסים בין האחים. לדוגמה, אפשר ששני הבנים ימשיכו יחד את אביהם או שהצעיר הוא זה שיוביל, כפי שבא לידי ביטוי בשיכול ידיו של יעקב על מנשה ואפרים. 

כפי שאנו יודעים, בסופו של דבר היה זה יעקב שהמשיך את מורשתו של אברהם בעוד שעֵשו נדחה. אבל, עובדה זו נבעה ממעשיהם של האחים ולא ממיקומם במשפחה.