אם במחתרת ימצא הגנב

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה. אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים. אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. (שמות כא לז - כב, ג)

מדוע המכה למוות גנב שנמצא בַּמַּחְתֶּרֶת פטור - אֵין לוֹ דָּמִים - אבל אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ - והוא נחשב לרוצח? ומה משמעות הניגוד בין הבא במחתרת לבין זרחה עליו השמש? ומה הקשר בין - אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ - לבין ההמשך הישיר של הפסוק: שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ? ובכלל, מדוע צריכה התורה להדגיש דווקא בהקשר זה - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם? האם יש הווא אמינא שלא ישלם?

הקישור שהתורה עושה בין דין הבא במחתרת לקביעה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם כל כך קשה עד אשר תרגום השבעים מוחק את המילים שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, ואילו התרגום החדש לאנגלית (NEB), בשונה ממנהגו, משנה את סדר הפסוקים כך שהוא עושה הפרדה בין דיני גנב ותשלומיו לבין דינו של גנב שנמצא במחתרת ובעצם רומז שחל שיבוש בסדר הפסוקים: 

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה. שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים. אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ 

ובכן, קאסוטו מסביר שדיני הגנב המתוארים בפרשת משפטים מובנים טוב יותר אם קוראים אותם על רקע הדין שרווח באותה תקופה. נראה שדברי התורה מתפלמסים עם הדין הקדום ומציעים אלטרנטיבה.

את הדין, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ ניתן להבין על רקע מקרה דומה שמוזכר בחוקי חמורבי: 

8. אם איש גנב שור, או כבשה, או חמור, או חזיר או סירה, (השייך לאיש) ממקדש או היכל - ישלם קנס פי שלושים מערך הגניבה, אם הגניבה מאיש-חופשי - ישלם קנס פי עשר, אם הגנב לא יכול לשלם - יומת.

על פי חוקי חמורבי, גנב שאין בידו לשלם - יומת. התורה מתנגדת נחרצות לדין מוות לגונב רכוש וקובעת שהפתרון לגניבה יהיה תמיד תשלום. ואם אין באפשרותו של הגנב לשלם, יש למכור אותו לעבדות וכך לממן את הפיצוי על הגניבה.

גם הדין המחלק בין הבא במחתרת לבין מי שזרחה עליו השמש, מתבאר היטב על רקע חוקי חמורבי. בחוקי חמורבי יש הבדל בין גניבה רגילה לבין ניסיון פריצה לבית או גניבה מבית. על פי חמורבי, הבית מקבל הגנת יתר, ומי שמנסה לפרוץ אליו או מי שגונב ממנו דינו מוות. לדוגמה:

21. אם איש עשה חור כדי לפרוץ לביתו של אחר - יהרגהו לפני הפריצה וידחפו את גופתו לפריצה.

התורה אינה מקבלת דין זה, אולם להבנתי, היא מוכנה לפטור מעונש כל מי שפגע בגנב שנמצא במחתרת - כלומר גנב שחותר חתירה (חור) כדי לפרוץ לביתו של אחר. במקרה כזה מסכימה התורה שאין לו דמים. כלומר, הפורץ לבית אינו זכאי להגנה ואינו זכאי שינקמו את דמו. דרך אגב, דבר דומה קיים בדיני גאולת הדם. גם שם התורה מסכימה במצבים מסוימים לקיים את הדין המקורי של גאולת דם למרות שאינו לרוחה. הארכתי על כך בפרק על גואל הדם.

אשר לשאלה על הקשר בין תחילת הפסוק - אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ - לבין ההמשך הישיר: שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. להבנתי התורה עושה זאת כדי להדגיש שבניגוד לבא במחתרת, גנב ש-זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו - דמו אינו מותר, ולכן, בניגוד לחוקי חמורבי, הפיצוי על גניבה יהיה בכסף ולעולם לא בחייו של הגנב. 

ולסיום, הביטוי - אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו - הוא מטאפורה לחלוף הזמן ושינוי המצב. משמעות הביטוי היא שאם הגנב כבר אינו עסוק במעשה הפריצה לבית, אזי בעל הבית אינו פטור אם הרג את הגנב.

התמונה חוללה על ידי midjourney