כאשר יוסף עמד לפתור את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, וכאשר הוא עמד לפתור את חלום פרעה הוא הזכיר את אלוהים. לשרים אמר: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי (בראשית מ ח), ולפרעה אמר: בִּלְעָדָי, אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה (בראשית מא טז). מדוע?
ניתן לומר שיוסף הוא צדיק, ושם שמים שגור בפיו, וכל כוונתו היתה לומר: בעזרת אלוהים אפתור את חלומכם. אולם, איננו רואים שיוסף השתהה לפני שפתר את החלומות ולא שהוא פנה לעזרת ה' לפני שהשיב. זאת ועוד, תשובתו אל פרעה: בִּלְעָדָי - תמוהה. שהרי, גם אם יוסף פתר את החלום בעזרת אלוהים, עדיין, בלעדיו פרעה לא היה יודע את פתרון החידה. נראה אם כן שכוונתו של יוסף הייתה שונה.
ברצוני להציע שעל פי הסיפור, המצרים ויוסף ראו בחלום דברים שונים וממילא פתרון חלום שלהם היה שונה לחלוטין. המצרים הבינו את החלום כדבר הדורש אינטרפרטציה שיוצרת מציאות. כלומר, פתרון החלום אינו מנסה לחזות את העתיד המוצפן בחלום אלא לקבוע אותו לטוב או לרע, מעין מאמר חז"ל בתלמוד: כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה (ברכות דף נה ע"ב). על פי "התפישה המצרית", פתרון החלומות נועד לחרטומים ולקוסמים שפועלים ומשנים את המציאות. כמו בלעם שבלק אומר לו: כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר (במדבר כב ו). אולם, פתרון החלום לא היה שרירותי. הוא דרש יכולת להבין את כל הסמלים שבחלום ולתת להם פרשנות קוהרנטית אפשרית על פי התבניות המקובלות, וכזו לא נמצאה בחלום פרעה על ידי אף לא אחד מכל חרטומי מצרים.
תפישתו של יוסף לחלום הייתה שונה. על פי יוסף החלום מתאר את העתיד כפי שהוא, ותפקידו של הפותר הוא לפענח את החלום ובכך לגלות את העתיד. לפותר החלום אין השפעה על מה שיקרה. הוא רק יכול להבין ולתאר את שכבר נקבע על ידי אלוהים. כפי שעונה בלעם לבלק: מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה' (במדבר כג ח). כלומר, בניגוד להבנתך, אין בכוחי לברך או לקלל אלא לומר את מי ברך או קילל ה'.
בדו שיח ביניהם אמר פרעה ליוסף: וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ (מא טו) - כלומר, אני שמעתי שביכולתך לקבוע לטוב או לרע כיצד יתגשם חלום. ואילו יוסף העמיד את פרעה על טעותו וענה: בִּלְעָדָי, אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה. כלומר, לא אני קובע את העתיד, אלא אלוהים שדיבר איתך דרך החלום. אני רק משמש אמצעי להעביר אליך את המסר האלוהי כדי שתוכל להיערך בהתאם.
אם קריאה זו נכונה, יתכן שיש בה כדי להסביר קושי אחר והוא מדוע התורה מתארת את חלום שר האופים. מה היה חסר הסיפור אלמלא סיפרה לנו התורה כי יוסף פתר גם את חלומו? לכאורה אפשר לומר כי העובדה שיוסף פתר שני חלומות ולא רק אחד, מחזקת את מעמדו של יוסף כפותר חלומות אמין ומנוסה. אולם, על פניו, גם אם בבית הסוהר היה רק שר המשקים ויוסף היה פותר רק את חלומו, גם אז שר המשקים היה נזכר ביוסף כאשר חיפשו אדם שיוכל לפתור את חלום פרעה.
חז"ל ניסו להבין מדוע שר המשקים זכה לחזור לתפקידו בעוד ששר האופים הוצא להורג. אולם, התורה אינה מספקת הסבר כזה. להיפך, שני השרים עסקו בתפקידים קרובים ונראה שהבחירה מי יחיה ומי ימות הייתה שרירותית. יתכן שלכן פתרונו השונה של יוסף לחלומות שני השרים נתפש בעיניי שר המשקים כפתרון חלומות במובן המצרי. כזה שפותר החלום אינו חוזה את העתיד אלא קובע אותו כרצונו, לטוב או לרע. כך גם יש להבין את תגובתו של שר האופים: וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי… (בראשית מ טז). כלומר, לאחר שנוכח שר האופים שיוסף פותר את החלום של שר המשקים לטוב - החליט לספר גם הוא את חלומו מתוך תקווה שגם את חלומו יפתור יוסף לטוב.
אלמלא חלומו של שר האופים, פתרונו הבודד של יוסף לחלום שר המשקים היה נראה כחיזוי פשוט של העתיד ולא קביעתו. ואם כך, הוא לא היה רלוונטי כאשר פרעה ביקש מי שידע לפתור את חלומו במובן המצרי - כלומר לשלוט ולקבוע כיצד הוא יתגשם.