אות מהעתיד

… וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. (שמות ג י-יב)

כיצד יש להבין את חלקו השני של תשובת ה' למשה, המתחיל במילים וְזֶה לְּךָ הָאוֹת? מלשון הפסוק נראה שהאות הוא עבור משה. אבל המשך הפסוק אומר שהאות נועד להוכיח - כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ. אך הלא משה יודע היטב כי ה' המדבר אליו, הוא זה ששולח אותו. אפשר להסביר שהאות נועד לשימושו של משה, על מנת שיוכל להציג אותו לעם כראיה לכך שה' שלחו. אולם האות עליו מדובר הוא אירוע שיקרה בעתיד - בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם. כיצד אות כזה יכול להוות ראיה בהווה?

נראה שהפתרון טמון במשמעות המילה אוֹת. אנו נוטים להבין את המילה אוֹת שמופיעה כאן בפרק ג' כמו האותות שמוזכרים בתחילת פרק ד'. שם משה הביע את חששו במפורש - וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' (שמות ד א). כמענה לכך נתן ה' למשה שלושה אותות אותם יוכל להציג לפני העם, כפי שהוא מסכם: וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת. (פסוקים ח-ט).  

אולם, כפי שמסביר ראב"ע, למילה אוֹת יש משמעויות אחרות ואחת מהן יכולה להסביר את הפסוק הקשה הזה. בספר שמואל, מנבא הנביא נבואת פורענות על בית עלי. בין השאר הוא אומר, בלשון דומה לזו שבשמות ג': וְזֶה לְּךָ הָאוֹת, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס, בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם (שמואל א ב לד). אין מדובר על אות שהוא הוכחה שנבואת הפורענות תקרה. במקרה זה, האות הוא הוא התגשמות הפורענות. דוגמה נוספת, גם היא בסגנון הדומה לפסוק בשמות ג', נמצאת בישעיהו: וְזֶה לְּךָ הָאוֹת, אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם (לז ל). גם במקרה זה, האות אינו סימן ומופת שנועד להוכיח את אמיתות הנבואה העתידית, אלא הוא הדבר עצמו. כיוצא בזה יש עוד דוגמאות בתנ"ך בהם משמשת המילה אוֹת במשמעות של דבר משמעותי שהנביא מבטיח שיקרה בעתיד.

אם כך, ניתן להבין את תשובת ה' למשה באופן הבא. כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ - היא תשובת ה' לחששו של משה מהמפגש עם פרעה. והחלק השני - וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ - הוא תשובת ה' לחשש של משה בהקשר של הוצאת בני ישראל ממצרים. ה' אומר לו: דע לך שלא רק תצליח להוציא את בני ישראל ממצרים בשליחותי, אלא - בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם - תגיעו להר סיני ושם - תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה - במקום שאני מתגלה אליך עכשיו.

התמונה חוללה באמצעות Midjourney