על פי המתואר בפרשתינו, בהר עיבל הוקמו שני מבנים. הראשון היה מבנה אבנים גדולות, ככל הנראה מסותתות, מצופות סיד או גבס, ועליהן כתובים "כל דברי התורה", יתכן שנעשה שימוש במנופים ובאמצעים טכנולוגיים אחרים על מנת להקימם. המבנה השני היה מזבח פשוט של אבנים שלמות - כלומר אבנים בצורתם הטבעית, ללא עיבוד או סיתות, עליו הוקרבו עולות ושלמים.
שני המבנים קשורים לברית שנכרתה בין ה' לבין ישראל בכניסה לארץ. מונומנט האבנים הגדולות עליו נכתבו "כל דברי התורה" היווה את ההסכם בין הצדדים וכלל ככל הנראה את דברי הברית, הברכות והקללות. ואילו המזבח שימש לסעודה שנערכה בין הצדדים לאחר כריתת הברית, כאשר העולות הן חלקו של ה' ואילו השלמים של העם.
תבנית כזאת של כריתת ברית על ידי כתיבתה על לוחות אבנים והקמת מזבח ניתן למצוא בכריתת הברית בהר סיני. גם שם נכתבו דברי הברית על לוחות האבן, ואולי גם על 12 מצבות, ובסיום הטקס מסופר על מעין סעודה משותפת (שמות כד ד-יא). תבנית דומה קיימת גם במפגש הפיוס בין יעקב ללבן, שם נכרתה ברית, הורמה מצבה ונעשה גלעד מאבנים, ובסיום נערכה סעודה משותפת (בראשית לא מד-נד).
הדרישה לבנות מזבח מאבנים שלמות אשר לא הונף עליהן ברזל מזכירה את שנאמר בשולי הברית בסיני, שעל המזבח להיות פשוט ועשוי מאדמה או מאבנים שאינן אבני גזית (שמות כ כ-כב). ייתכן שהסיבה לכך היא הכוונה ליצור מפגש אינטימי ובלתי אמצעי בין כורתי הברית, ללא רכיבים כמו מזבח מפואר שעלולים להסיט את תשומת הלב.
כאמור, על הר עיבל הוקמו שני מבנים. האחד ביטא את שיאה של התרבות האנושית. ואילו השני שעמד מולו היה עשוי מאבנים פשוטות, טבעיות, שלמות, שלא עובדו על ידי אדם. הניגוד בין המבנים מתאר שני פנים בעבודת ה': התורה ועבודה. האבנים הגדולות מבטאות את הישגיה הטכנולוגיים של החברה האנושית וכאשר כותבים עליהן את דברי התורה הדבר מבטא את השיא אליו יכולה התרבות האנושית להגיע כאשר היא מאמצת את חוקי התורה ואת מטרותיה לעשות צדקה ומשפט בארץ, כפי שכתוב: כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה (דברים ד ו). ואילו המזבח הפשוט, העשוי מאבנים שלמות, מבטא את הקרבה הראשונית ופשוטה של האדם לאלוהיו שמתבטאת בהקרבת הקורבנות ובאינטימיות של האכילה המשותפת כפי שכתוב: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. (דברים ד ז)