עבד אברהם על עין המים

בתחילת פרק כ"ד של ספר בראשית אנו קוראים על השליחות שהטיל אברהם על עבדו למצוא אישה לבנו יצחק. על פי הפרשנות הרווחת, הטלת השליחות התנהלה באופן הבא: אברהם שלח את אליעזר למצוא אישה ליצחק. הוא השביע את העבד שלא ייקח אישה לבנו מבנות הכנעני אלא יילך למשפחתו ואל בית אביו על מנת לקחת אישה מקרבם. בנוסף הבטיח אברהם לאליעזר כי ה' יעזור לו למצוא את האישה המתאימה. הבנה זו מתגלה כבעייתית כאשר אנו מנסים להבין את התנהגותו של אליעזר לאורך הסיפור כולו.

התורה מספרת שכאשר הגיע העבד אל ארם נהריים, אל הבאר אשר מחוץ לעיר, הוא פנה אל ה' ואמר:

...ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. (בראשית כ"ד יב-יד)

התנהגות זו של אליעזר אינה מובנת. שהרי על פי הפרשנות הרווחת שהובאה לעיל, אברהם שלח את עבדו לקחת אישה ממשפחתו ומבית אביו. אם כך, מה ראה אליעזר להעמיד במבחן את כל בנות ארם נהריים? מדוע לא פנה העבד מלכתחילה אל משפחת אברהם? מדוע לא ערך את מבחנו רק לנערות ממשפחת אברהם?

בהמשך הופיעה רבקה ופעלה בדיוק באופן שאליעזר ייחל לו. היא הציעה לו לשתות ואף שאבה מים לכל גמליו. למרות תגובתה המפתיעה והמושלמת של רבקה, אליעזר עדיין לא השתכנע שה' הצליח את דרכו:

וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא. (בראשית כ"ד כא)

מדוע תהה אליעזר? הרי מה שביקש אכן קרה באופן מושלם. ה' כאילו הצביע על האישה הנבחרת לפי התנאי שאליעזר הגדיר. למרות הספק שבליבו, אליעזר נתן לרבקה נזם זהב ושני צמידים מזהב. אולם רק לאחר נתינת המתנות היקרות הוא טרח לשאול אותה למשפחתה. אילו חיפש אליעזר אישה ליצחק דווקא מבית אביו וממשפחתו של אברהם, מדוע נתן לרבקה מתנות יקרות לפני שווידא כי היא אכן בת משפחתו של אברהם?

בהמשך הגיע אליעזר לבית בתואל ושם סיפר למשפחתה של רבקה את אשר אירע לו על יד המעיין. אולם בסיפורו הוא שינה את סדר הדברים:

וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ. וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' וָאֲבָרֵךְ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ. (בראשית כ"ד מז-מח)

על פי תיאור זה, רק לאחר שרבקה עמדה במבחן בכך שהציעה לו לשתות ושאבה לכל גמליו, ורק לאחר ששמע בת מי היא – רק אז שם אליעזר את הנזם על אפה ואת הצמידים על ידיה. מדוע שינה העבד פרט זה בסיפור המעשה למשפחתה של רבקה?

הרד"ק והרמב"ן מפרשים את הפסוקים בדרך שמסלקת את הסתירה בין הסיפור של אליעזר בבית בתואל לבין התיאור של התורה את האירוע בזמן אמת. לשיטתם, אליעזר נתן את הנזם והצמידים רק לאחר ששמע בת מי היא, כפי שאליעזר סיפר בבית משפחת רבקה ולא כפי שמשתמע מהתיאור המילולי מזמן ההתרחשות. על פי הרמב"ן והרד"ק יש להבחין בין שני שלבים או שתי פעולות של אליעזר. השלב הראשון הוא לקיחת הצמידים והנזם, שנעשתה על ידי אליעזר על מנת שיוכל לתיתם לרבקה אם יתברר כי היא בת למשפחת אברהם. זהו השלב המוזכר בתיאור המעשה בזמן אמת. השלב השני הוא נתינת הנזם והצמידים על ידי רבקה. זהו השלב המוזכר בסיפור האירוע מפי אליעזר בבית משפחת בתואל.

אך פירושם של הרמב"ן והרד"ק אינו מניח את הדעת. לא ניתן להתעלם מכך שבתיאור האירוע עצמו מוזכרים הצמידים והנזם עוד לפני שאליעזר ידע את ייחוסה של רבקה ואילו בתיאורו של העבד בבית בתואל הם מוזכרים רק לאחר מכן. גם על פי פירושם, אליעזר לקח את הצמידים ואת הנזם עוד בטרם שאל את הנערה בת מי היא, ואילו כאשר הוא סיפר על האירועים בבית בתואל אליעזר לא הזכיר שום כוונה שלו או הכנה שעשה לנתינת המתנות לפני ששמע בת מי היא. גם אם נקבל את דברי הרמב"ן והרד"ק שהנתינה הייתה רק לאחר ששמע בת מי היא, עובדה היא שהתורה מתארת את הדברים באופן שיוצר את הרושם שהצמידים והנזם ניתנו מיד לאחר שעמדה רבקה במבחן. המסקנה מכך היא שמשעה שאליעזר הבין כי רבקה היא האישה הראויה – ייחוסה לא היה רלוונטי.

לסיכום, התנהגותו של אליעזר אינה מובנת. אילו חיפש העבד אישה ליצחק ממשפחת אברהם, מתבקש היה כי יפנה דווקא למשפחת אברהם. שם יערוך מבחנים שונים לבנות המשפחה ויבחר את המתאימה ביותר. אלא שלא כך נהג אליעזר. במקום זאת הוא פנה אל ה' וביקש ממנו להצביע על הנערה המתאימה מבין כל בנות ארם נהריים שהגיעו לשאוב מים. לשם כך הוא קבע תנאי משונה שלפיו הנערה הנבחרת תהיה זו שתציע לו לשתות וגם תשקה את גמליו. אף על פי שה' הצביע על האישה המתאימה בדיוק לפי בקשתו, העז אליעזר לתהות האם ה' הצליח דרכו. ואז, אף על פי שלא ידע אם היא בת למשפחת אברהם – הוא נתן לה מתנות. רק לאחר ששמע אליעזר שרבקה היא בת בתואל הוא מצא לנכון להודות לה', במקום לעשות זאת מיד לאחר שעמדה במבחן. כיצד ניתן להבין התנהגות זו?

מה בדיוק ביקש אברהם מעבדו?

כאמור על פי הפרשנות הרווחת שהובאה בתחילת הפרק, אברהם ביקש מאליעזר לקחת אישה ממשפחתו ובנוסף הבטיח לעבד כי ה' יעזור לו במציאת האישה. אולם עיון מדוקדק בפסוקים מראה שלא כך היה. אמנם ההנחה שאברהם ביקש מאליעזר לקחת ליצחק אישה מבנות משפחתו – יש לה על מה לסמוך, שהרי כך סיפר העבד לבני משפחתה של רבקה על בקשתו של אברהם:

אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי. (בראשית כ"ד לח)

אולם אם נחזור ונעיין בדבריו של אברהם עצמו כאשר הוא הטיל את השליחות על עבדו, ניווכח שאברהם ביקש מאליעזר ללכת אל ארצו ואל מולדתו ולאו דווקא אל משפחתו:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק. (בראשית כ"ד ב-ד)

בהמשך נעמוד על הסיבה שהביאה את אליעזר להציג את הדברים בצורה שונה כאשר דיבר עם בני משפחתה של רבקה.

גם המרכיב השני בדברי אברהם – ההבטחה לאליעזר כי ה' יהיה בעזרו במציאת האישה – אינו מתאים למה שנאמר בפסוקים. אברהם אכן הבטיח לעבדו שה' יהיה בעזרו. אולם על פי הפסוקים, העזרה שהובטחה לא נגעה לשלב של מציאת האישה המתאימה. ההבטחה לעזרה אלוהית הייתה למקרה שאליעזר ייתקל בקשיים לשכנע את האישה לבוא איתו לארץ כנען. כפי שאראה בהמשך, נכללו בשליחות שתי משימות נפרדות: מציאת האישה המתאימה, ושכנוע שלה ושל משפחתה לקחתה לארץ ישראל. ניתן לראות בפסוקים שההבטחה של אברהם לאליעזר שה' יעזור לו התייחסה למשימת השכנוע ולא למציאת האישה. שהרי הבטחתו של אברהם לעבדו שה' ישלח מלאכו לפניו באה בתגובה לשאלתו של העבד, מה יהיה עליו לעשות במקרה שהאישה לא תסכים לבוא אחריו לארץ כנען. הבטחה זו לא הוזכרה לפני כן:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה. ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה. (בראשית כ"ד ה-ח)

אם כן, השליחות שהטיל אברהם על עבדו הייתה מורכבת משני שלבים. השלב הראשון היה מציאת האישה המתאימה, שצריכה להגיע מארצו וממולדתו של אברהם. משימה זו הייתה פשוטה יחסית ולא הטרידה את אליעזר. בשלב השני היה עליו לשכנע את הנערה ואת משפחתה להסכים לשידוך; להסכים לכך שבתם תיפרד ממשפחתה וממולדתה ותלך אחרי העבד עד לארץ כנען, מרחק של מאות קילומטרים, כדי להינשא ליצחק.

הצגת עושרו של אברהם אמורה הייתה לעזור במלאכת השכנוע. כדי להרשים את הכלה הפוטנציאלית ואת משפחתה לקח אליעזר "עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ" (בראשית כ"ד י). ואכן בהמשך אנו רואים שהעושר הרב שהציג העבד, כמו גם הנזם והצמידים שנתן לרבקה, עשו רושם גדול על אחיה לבן, שמיהר להזמין את העבד אל ביתו (בראשית כ"ד ל-לא).

"מֵה' יָצָא הַדָּבָר"

למרות עושרו הרב של אברהם חשש אליעזר שמא האישה המתאימה או משפחתה לא יסכימו שהנערה תבוא עימו. על כן ביקש אליעזר בחכמתו להכין את הקרקע מראש, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". הוא ביקש לממש את הבטחתו של אברהם, שמלאך יעזור לו במלאכת השכנוע, כבר בשלב מוקדם יחסית, עוד לפני שבחר את האישה ובוודאי לפני שֶׁלַּכַּלָּה המיועדת ולמשפחתה תהיה הזדמנות להתנגד לשידוך ולנסיעה הארוכה לארץ כנען. לשם כך ביקש אליעזר מה' אות ומופת שישמשו לו הוכחה עבור הנערה ומשפחתה ש"מֵה' יָצָא הַדָּבָר", כלומר שהנערה נבחרה על ידי ההשגחה העליונה. זאת על מנת להסיר את ההתנגדות הטבעית לשידוך שכרוך בעקירת הנערה ממשפחתה וממולדתה.

הרעיון של העבד רב התושיה היה להשתמש במבחן בעל תכלית כפולה; מבחן המדגים מצד אחד את טוב ליבה החריג של המועמדת ועל כן את התאמתה להיות אשתו של יצחק ומצד שני מוכיח שהיא האישה המתאימה ליצחק על פי בחירתה של ההשגחה העליונה, כי המועמדת פעלה לפי הסימן שקבע אליעזר מראש. הסימן שבחר אליעזר לבחירת אישה ליצחק היה כזה שהסיכויים שהוא יתממש היו קטנים. שאיבת כמות של מים שמספיקה לעשרה גמלים היא מלאכה קשה ביותר שאורכת זמן רב. קשה להעלות על הדעת שנערה תעשה אותה עבור אדם זר. קשה עוד יותר לצפות שהיא תציע עזרה זו מבלי שיבקש זאת ממנה. והנה, לא רק שאליעזר פגש בנערה כזו אלא הייתה זו הנערה הראשונה שאליה פנה. בנקודה זו התערבה ההשגחה ופעלה לטובתו של אליעזר. כפי שפירשו הוגים שונים, 'מלאך' אינו חייב להיות ישות שמיימית שיורדת לארץ אלא יכול להיות גם כוח או גורם שנתון לשליטתו של ה' ופועל בציוויו על מנת לקיים את רצונו: כוח טבע, תהליך היסטורי או מה שקרוי בפי בני האדם 'צירוף מקרים'. לעולם לא נדע את זהותו של המלאך ואת הדרך שבה הוא פעל אך נוכל בנקל לחשוב על תסריטים אפשריים שגרמו לכך שרבקה תזדמן לבאר בדיוק בשעה שבה הגיע אליה אליעזר.

על חשיבות העניין שהשידוך של יצחק ורבקה נקבע בידי שמיים אנו יכולים ללמוד מהמפגש של אליעזר עם בני משפחתה של רבקה. כאשר סיפר העבד בארוחת הערב את הקורות אותו על עין המים הם השיבו:

וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. (בראשית כ"ד נ-נא)

לבן ובתואל אמרו כי אינם יכולים להתנגד לשידוך כי "מֵה' יָצָא הַדָּבָר", אולם בין השורות של דבריהם אפשר לשמוע התנגדות חבויה המלווה בהבנה כי סירוב לרצון ה' אינו אפשרי. נראה שאלמלא היה השידוך מאת ה', משפחתה של רבקה הייתה מתנגדת לו. ואכן למרות הסכמתם זו, כאשר ביקש אליעזר למחרת בבוקר לצאת עם רבקה לדרכו ניסתה משפחתה לעכב את העניין:

וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ. (בראשית כ"ד נה)

אמנם ניתן להבין את בקשתם לעכב את אליעזר מלקחת את רבקה על רקע הנוהג בזמנם שעל פיו עבר פרק זמן ארוך למדי בין השידוך לבין הנישואין. אולם בערב הקודם הסכימה המשפחה כי העבד ייקח את רבקה באופן מיידי ("הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ"). המהלך שתיכנן אליעזר, לגייס לעזרתו את רצון ה', נועד בראש ובראשונה להתגבר על המכשול הזה ולהצדיק את הבקשה החריגה שלו ממשפחתה של רבקה. לכן בנקודה זו הוא הזכיר לבני המשפחה את הדבר שאמר להם ביום הקודם – כי הוא פועל מכוח האל:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי. (בראשית כ"ד נו)

אם כן, נראה שאלמלא ההוכחה האלוהית שרבקה מיועדת ליצחק היה אליעזר מתקשה מאוד לשכנע את משפחת רבקה לשלוח את בתם איתו אל יצחק לארץ כנען, קל וחומר להיפרד ממנה באופן מיידי.

במאמר מוסגר אעיר כי לא מן הנמנע שבשעה שעזב אברהם את משפחתו והלך לארץ כנען משפחתו לא ראתה זאת בעין יפה. לכן כאשר נזקק אברהם למשפחתו על מנת לחתן את בנו יצחק עלה החשש שמא ירצו בני משפחתו לנצל את ההזדמנות ולהשיב לפחות את יצחק חזרה אל המשפחה בחרן. יתכן שלכך רומז אליעזר בשאלתו את אברהם:

הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם. (בראשית כ"ד ה)

דבר דומה אנו מוצאים בסיפור הבריחה של יעקב מפני לבן אל עבר ארץ כנען. נכון הדבר שלבן ניסה לנצל את יעקב מבחינה כלכלית, ואף יתכן שהוא ראה ביעקב את עבדו ואת משפחתו של יעקב הוא תפס כרכושו, ולכן רדף אחריו וניסה למנוע את בריחתו. אולם נראה שמעבר לכך לבן התנגד לעצם עזיבתו של יעקב בן המשפחה את חרן יחד עם בנותיו ונכדיו של לבן. הוכחה לשונית לקשר בין הסיפורים ניתן למצוא בשימוש במטבע לשון דומה בשני הסיפורים – "מטוב ועד רע". בסיפור כאן אומרים לבן ובתואל "לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב". בדמיון מפתיע משתמש לבן באותו מטבע לשון בדבריו ליעקב: "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית ל"א כט).

חכמתו של אליעזר

כעת, לאחר שהבנו את מטרתו של אליעזר במבחן שערך לבנות ארם נהריים, נוכל להבין את התנהגותו של העבד לאורך הסיפור כולו. כאמור עבד אברהם נתבקש על ידי אדונו ללכת אל ארצו ואל מולדתו ולקחת משם אישה לבנו יצחק. השליחות הייתה מורכבת משני חלקים: מציאת האישה המתאימה, ושכנוע שלה ושל משפחתה לאפשר לה ללכת איתו לארץ כנען. אברהם הבטיח לאליעזר כי ה' ישלח את מלאכו ויעזור לו במלאכת השכנוע במקרה שהאישה לא תֹאבה ללכת אחריו לארץ כנען.

כדי להקל עליו את השלב השני בחר אליעזר להשתמש כבר בשלב הראשון בעזרה משמיים שהובטחה לו מפי אברהם. מיד עם הגיעו לארם נהריים ועוד לפני שבחר באישה המיועדת הוא התפלל וביקש מה' להצביע על הנערה המתאימה, על מנת להציג את השידוך בפני הנערה הפוטנציאלית ומשפחתה, כאצבע אלוהים, כמהלך שנקבע על ידי ההשגחה העליונה ועל כן לא ניתן להתנגד לו. ואכן אליעזר זכה לעזרתו של ה', עובדה שרמוזה בשמו. בניגוד לכל סיכוי סביר, הנערה הראשונה שפגש העבד הייתה זו שעמדה בתנאי שהוא הציב. אך למרות זאת, גם כאשר הציעה רבקה לאליעזר לשתות ואף להשקות את כל גמליו, העבד לא היה בטוח שה' הצליח את דרכו. הסיבה לכך הייתה, שאף על פי שה' הצביע על הנערה המתאימה ליצחק, בדיוק כפי שאליעזר ביקש, עדיין הצלחת השליחות הייתה תלויה בהסכמה של הנערה ושל משפחתה שהנערה תהגר לארץ כנען, וזו עדיין לא ניתנה. אמנם הצבעת ה' על הנערה אמורה הייתה למנוע את ההתנגדות לשידוך, אך לא הייתה ערובה שכך אכן יקרה. עובדה היא שלמרות הבטחתו של אברהם לאליעזר כי ה' יהיה בעזרו, אברהם עצמו העלה את האפשרות שהעבד לא יצליח לשכנע את האישה לבוא אחריו לארץ כנען ואז הוא יהיה פטור מההתחייבות שלא לקחת אישה מבנות כנען: "וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה" (בראשית כ"ד ח). אשר על כן, בצדק תהה העבד "הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא".

לאחר שרבקה עמדה במבחן ונמצאה מתאימה להיות אישה ליצחק, נתן לה אליעזר נזם ושני צמידים. בכך הוא הפגין את עושרה של משפחת אברהם וסלל את הדרך להמשך המפגש עם הנערה ועם משפחתה. העובדה שהוא טרם ידע בת מי היא לא הייתה רלוונטית מכיוון שהשליחות הייתה ללכת אל ארצו ומולדתו של אברהם ולקחת משם אישה, לאו דווקא ממשפחת אברהם.

לאחר שנתן את הנזם ואת הצמידים לרבקה שאל אותה אליעזר למשפחתה. כאשר סיפרה רבקה בת מי היא הבין העבד כי הצליח בשליחותו והודה לה'. מדוע? כיוון שהוא הבין שכעת ההוכחה שרבקה מיועדת ליצחק התחזקה. לא מדובר בסתם נערה מארם נהריים שהזדמנה בדרכו, אלא בקרובת משפחה של אברהם. עכשיו גם התחזקה התקווה של אליעזר והפכה לוודאות, שיהיה לאל ידו לשכנע את הנערה ואת משפחתה להסכים לקחת את רבקה מארם נהריים לארץ כנען.

כדי לשכנע את משפחתה של רבקה להסכים לשידוך סיפר אליעזר את הסיפור בצורה שונה מעט מכפי שהוא קרה. הוא סיפר שאברהם ביקש ממנו ללכת אל משפחתו ואל בית אביו, דבר שאברהם אמנם לא ביקש במפורש אך אין ספק שהיה מעדיף שיקרה. בכך הוא היקשה עליהם לסרב, שהרי אברהם ביקש להתחתן דווקא עימם. ומכיוון שהעבד סיפר שחיפש נערה דווקא מבית אברהם, היה עליו לשנות מעט את הסיפור ולספר כי את הנזם והצמידים נתן לרבקה רק לאחר שווידא שהיא אכן מבית אדוניו אברהם. כך הסביר רש"י:

שינה הסדר, שהרי הוא תחילה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו: היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא? (רש"י, בראשית כ"ד מז)

כך, בחכמתו ובתושייתו ובעזרת ה' הצליח עבד אברהם בשליחותו, שלא הייתה קלה, למצוא אישה לבן אדונו ולשכנע אותה ואת משפחתה שהיא תלך אחריו אל ארץ כנען הרחוקה.

מיהו העבד?

מי היה העבד ששלח אברהם למצוא אישה לבנו יצחק?

בעקבות חז"ל, כיניתי את העבד לאורך הפרק בשם אליעזר. אולם למרבה ההפתעה, לאורך הפרשה כולה התורה אינה מזכירה ולוּ פעם אחת את שמו. הפרשנות שמזהה את העבד עם אליעזר מתאימה לפשט הפסוקים, שהרי בתחילת הפרשה מכונה העבד "עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית כ"ד ב). תיאור זה של עבד המושל בכל אשר לאברהם מתאים לתיאורו של אליעזר המוזכר בתורה כמה פרקים קודם לכן, כאשר פנה אברהם אל ה' בבקשה לזרע והביע בפניו את חששו:

וַיֹּאמֶר אַבְרָם א-דני ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. (בראשית ט"ו ב-ג)

מדוע התורה לא הזכירה את העבד בשמו?

לכאורה, הסיבה לכך היא רצונה של התורה להדגיש שאליעזר פעל בשליחות אברהם ולכן אין מקום להבליט את אישיותו. הבחירה הזאת של התורה מזכירה את ההימנעות של מלאכים, שליחי ה', מלגלות את שמם אף לאחר שנשאלו על כך במפורש. לדוגמה, במקרה של האיש שנאבק ביעקב לפני המפגש עם עֵשו (בראשית ל"ב) או במקרה של המלאך שנגלה למנוח ולאשתו ובישר להם על הולדת שמשון (שופטים י"ג). מקובל להסביר כי הסיבה לכך היא שכל מהותם של המלאכים היא ביצוע השליחות שהוטלה עליהם, שליחות שלא משאירה מקום לאישיותם של השליחים, המיוצגת בשמם.

אלא שבמקרה של אליעזר ההסבר הזה אינו מניח את הדעת, לאור הדרך שבה תיארתי את ההתנהלות של אליעזר בשליחות לחרן. אליעזר לא מילא את השליחות כעבד רגיל. הוא נקט יוזמה ופעל בתחכום רב כדי להצליח להביא את רבקה אל יצחק. פעילותו חרגה בהרבה מציות לאברהם וקיום השליחות שהוטלה עליו. הוא עשה מעל ומעבר כדי להצליח ועל כן היה ראוי שיוזכר בשמו. ההימנעות של התורה מלציין את שמו של אליעזר בולטת במיוחד על רקע הפעולות העצמאיות של העבד. עובדה זו אומרת דורשני.

ואכן אליעזר לא היה סתם עבד אלא עבדו של אברהם. אברהם היה דמות משמעותית. הוא נקרא בפי אנשי חברון "נשיא אלוהים" והיה בברית עם ענר, אשכול וממרא. היה לו שיג ושיח עם פרעה מלך מצרים וברית הייתה כרותה לו עם אבימלך מלך גרר. מעבר לכך, לאברהם היו יכולות צבאיות ניכרות שאפשרו לו לנצח ברית של ארבעה מלכים חזקים שזה עתה הביסו צבא של חמישה מלכים. כזקן ביתו של אברהם יש להניח שאליעזר ליווה את אברהם לאורך שנים רבות. האמון שהוא זכה לו מצד אברהם היה כה רב עד שאברהם נתן לו לנהל את כל ביתו. סביר להניח שמתוקף תפקידו, אליעזר אף פיקד על 318 חניכי ביתו של אברהם במלחמתו של אברהם בארבעת המלכים. אברהם עצמו ראה בו יורש ראוי ואף הזכיר אותו בשמו כאשר אמר לה': "...מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר... וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי." (בראשית ט"ו ב-ג). מכאן עולה שאליעזר, שניהל את ביתו של אברהם ומשל בכל אשר לו, לא היה עבד רגיל אלא אישיות חשובה מצד עצמה, ושהיחס שלו לאברהם היה כמו היחס של שר צבא למלכו.

על אף כל זאת, במקום להזכיר אותו בשמו, התורה כינתה אותו לאורך הסיפור בשני כינויים: 'העבד' ו'האיש'. נראה כי אליעזר נקרא 'עבד' כאשר הוא תיפקד כעבד וביצע את השליחות של אברהם כפי שנתבקש. לדוגמה, כאשר הוא יצא לשליחות: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ" (בראשית כ"ד י); כאשר הוא נפגש לראשונה עם רבקה ופנה אליה: "וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ." (פס' יז); וכאשר הוא הציג את עצמו בפני משפחת רבקה: "וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי." (פס' לד). לעומת זאת, כאשר אליעזר נקט יוזמה וגילה כי ה' בעזרו הוא כונה 'האיש': "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא." (פס' כא), "וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב" (פס' כב). גם בני משפחת רבקה שהתרשמו מאישיותו של העבד כינו אותו תמיד 'האיש': "וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן. וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן." (פס' כט-ל). ובהמשך: "וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה" (פס' נח). כלומר, אף על פי שבני המשפחה הבינו שאליעזר הוא שליחו של אברהם, הם הכירו והעריכו את אישיותו ולכן כינו אותו 'איש' ולא 'עבד'.

כעת נשים לב למילת מפתח בסיפור – "כֹּל". ה' "בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כ"ד א); אברהם פנה אל "זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית כ"ד ב); העבד לקח "עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ" (בראשית כ"ד י); והעבד סיפר למשפחת רבקה שאברהם הוריש "אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" ליצחק (בראשית כ"ד לו). סביב ה"כל" הזה יש מתח בין אליעזר, אברהם ויצחק. אלמלא נולד יצחק היה אמור אליעזר, העבד הנאמן, לרשת את אברהם. כאשר היה אברהם זקן בא בימים, מי ששלט בפועל בכל אשר לו היה אליעזר ולא יצחק. ממילא עולה השאלה, האם אליעזר יימנע מלמלא את השליחות על מנת לגרום לכך שיקבל את כל אשר לאברהם, או יבחר לבצע באופן מלא את השליחות שהטיל עליו אברהם?

הנקודה החשובה לענייננו היא העובדה שכאשר אליעזר ביצע את השליחות שהטיל עליו אברהם הוא בעצם ויתר על האפשרות שהוא יהיה זה שימשיך את אברהם, ובכך למעשה הפסיד את "הכל". חז"ל ברגישותם עמדו על הנקודה הזו. במילותיו של אליעזר "אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי" (בראשית כ"ד לט) קוראים חז"ל אֵלַי במקום המילה "אֻלַי" ומפרשים שלאליעזר הייתה בת והוא קיווה שהיא תהיה אשתו של יצחק (מובא ברש"י שם, על פי בראשית רבה פרשה נט). כלומר, האלטרנטיבה ללקיחת אישה מארם נהריים הייתה נישואין של יצחק עם בתו של אליעזר. כאשר התורה נמנעת מלציין את שמו של אליעזר, אף על פי שברור מהתיאור של התורה במי מדובר, היא מראה עד כמה התנהג אליעזר באצילות ובהכנעה מלאה כאשר ביטל לגמרי את רצונו כדי לקיים את רצונו של אברהם שיצחק יישא אישה מארצו וממולדתו של אברהם. הוא עשה זאת גם במחיר אישי גבוה במיוחד מבחינתו: אובדן הסיכוי שהוא יהיה הממשיך של אברהם.

את ההתבטלות המלאה של אליעזר לרצונו של אברהם אנו רואים בחזרתם של אליעזר ורבקה מחרן. לא רק בפני אברהם הוא התבטל כעבד בפני אדונו אלא גם בפני יצחק. ברגע המפגש הוא כינה את יצחק "אֲדֹנִי" (ולא 'בן אדוני'). התורה חוזרת לכנות אותו 'העבד', ואת התואר 'האיש' שעד עתה שימש לתיאור גדלותו של אליעזר, מקבל יצחק:

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי... (בראשית כ"ד, סד-סה)

ושמא ענוותנותו של אליעזר היא בעצמה נדבך נוסף של גדלותו. כאשר היה בחרן, "במקום שאין אנשים", הוא התגלה כ'האיש'; ועם זאת כששהה במחיצת גדולי עולם הכיר את מקומו ושרת אותם כ'העבד'.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------

רעיון דומה לזה שמופיע בפרק, נמצא במאמר שראה אור בארה"ב: Andrew Schein, "The Test of Rebecca", Tradition 31,4 (1997), pp. 28-33.