"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ"

במסגרת ההכנות למפגש עם אחיו הכין יעקב מן הבא בידו מנחה לעֵשו. המנחה נשלחה ויעקב לן בלילה ההוא במחנה. לפתע, כך מספרת התורה, קם יעקב באמצע הלילה, לקח את כל משפחתו ואת כל רכושו והעביר אותם את מעבר יבוק:

וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה. וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ. (בראשית ל"ב כא-כג)

מדוע מיהר יעקב לקום באמצע הלילה ולהעביר את משפחתו דרך מעבר יבוק? לאן מיהר כל כך ומדוע לא המתין עד הבוקר?

המפגש בין יעקב ולבן

למפגש בין יעקב ועֵשו קדם המפגש של יעקב עם לבן בהר הגלעד, שהתרחש בעקבות בריחתו של יעקב מחרן לאחר שהייה של עשרים שנה בבית לבן. ניתן לראות קווי דמיון בין שני המפגשים – זה של לבן ויעקב וזה שבין עֵשו ליעקב. קווי הדמיון יכולים לשפוך אור על המניעים שמאחורי התנהגותו של יעקב בלילה שקדם למפגש עם עֵשו, ולאורם של אלה – גם על המטרה של האיש שנאבק עם יעקב.

ראשית, בשני הסיפורים נפגש יעקב עם בן משפחתו: בסיפור הראשון הוא נפגש עם לבן אחי אימו, ובסיפור השני – עם עֵשו אחיו. בנוסף, בשני הסיפורים אותו בן משפחה ביקש להרע ליעקב. בדבריו אל יעקב העיד לבן על כוונותיו מערב המפגש, כוונות שסוכלו על ידי ה':

יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע. (בראשית ל"א כט)

ואילו לקראת המפגש של יעקב עם עֵשו מסופר על ההכנות שעשה יעקב להגנת משפחתו ועל חששו מפני עֵשו:

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב... הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. (בראשית ל"ב ז-יא)

נקודת דמיון נוספת בין הסיפורים נמצאת בסיומם. בסופם של שני המפגשים נפרדו האנשים זה מזה. בשני המקרים הפרֵידה לא הייתה רק אירוע אישי אלא כזה שבסופו של דבר התווה את הגבולות המדיניים בין העמים שמיוצגים על ידי גיבורי הסיפור. במקרה של יעקב ולבן נקבע הגלעד כנקודת הגבול בין שני העמים – ארם וישראל, כמבואר בפסוקים הבאים:

וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב... וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה... וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד. וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ... וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ. עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה. (בראשית ל"א מג-נב)

בדומה לכך, בסופו של המפגש בין יעקב ועֵשו נקבע קו הגבול בין ישראל לאדום, כאשר כל צד הלך אל ארצו ואל נחלתו: עֵשו חזר לשעיר ואילו יעקב המשיך אל ארץ כנען.

האם ניתן ללמוד מן הדמיון בין הסיפורים על הסיבה לפעולה התמוהה של יעקב, כאשר קם לפתע בלילה ועבר את מעבר יבוק?

בפרק "מדוע גנבה רחל את התרפים" עמדתי על כך שמטרת הבריחה של יעקב הייתה להימנע מעימות עם לבן. ההקבלה שראינו בין הסיפורים משלימה את התמונה ומובילה אותנו למסקנה הסבירה שלפיה בבריחתו באותו לילה ביקש יעקב להימנע מן המפגש הצפוי עם עֵשו. יעקב נתקף פחד גדול מעֵשו ומארבע מאות האנשים שאיתו, ועל כן ניסה לברוח. כך מסביר הרשב"ם:

נתכוון לברוח דרך אחרת, לפיכך עבר הנחל בלילה. כמו שמצינו בדוד בברחו מפני אבשלום בדרכים הללו של ירדן ומחנים שעבר יעקב ובלילה כמו כן... כדי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עֵשו נתכווין. (רשב"ם, בראשית ל"ב כג-כה)

לאחר שהבנו שמדובר בבריחה מהפגישה המתוכננת עם עֵשו, מובן גם מדוע היא נעשתה באישון לילה, באופן בהול כל כך.

אך בין העימות עם לבן לסיפור המפגש עם עֵשו קיים גם הבדל. במקרה של לבן יעקב ברח תחילה, ורק לאחר מכן, בעקבות גניבת התרפים של רחל, נאלץ להתמודד עם לבן ובסופו של דבר אף התעמת איתו. לעומת זאת, כאן יעקב התחיל דווקא בהתמודדות, ביוזמה שלו לפגוש את עֵשו, בכך ששלח מלאכים אל עֵשו וסיפר לו על חזרתו. אך לאור התגובה של עֵשו, שהתקדם לכיוונו של יעקב עם גדוד של 400 לוחמים, יעקב "קיבל רגליים קרות" בלילה שלפני המפגש וניסה לברוח.

האם ניתן למצוא בסיפור עצמו סימוכין נוספים לכך שיעקב חזר לאחור ולמעשה ברח?

"כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה"

בתחילת הפרשה, לאחר ששמע מהמלאכים ששלח כי עֵשו מגיע עם ארבע מאות איש, פנה יעקב אל ה' כדי שיציל אותו מעֵשו וציין בין השאר:

...כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (בראשית ל"ב י)

השימוש בביטוי "הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" מלמד שיעקב עמד על שפת הירדן לקראת חצייתו לכיוון ארץ כנען. זהו אותו הירדן שאותו הוא חצה לפני עשרים שנה, כאשר ברח לחרן מפני חמת עֵשו אחיו. אולם בהמשך הסיפור (בראשית ל"ב כב-כג) אנו מוצאים את יעקב עסוק באמצע הלילה בהעברת משפחתו את מעבר יבוק. היבוק הוא נחל מרכזי בעבר הירדן המזרחי שזורם ממזרח למערב ונשפך לירדן. הוא שימש כגבול טבעי בין האמורים לבין בני עמון, כפי שמוזכר בספר במדבר (כ"א כד). מאוחר יותר הוא שימש כגבול בין נחלת ראובן וגד לנחלת בני עמון (דברים ג' טז). מעבר יבוק נמצא קילומטרים ספורים מזרחית לירדן בכיוון ההפוך מכיוון הכניסה לארץ. אם קודם לכן מצאנו את יעקב על שפת הירדן וכעת, באמצע הלילה, הוא עובר את מעבר יבוק, הרי שיעקב חזר לאחור, כלומר ברח.

האיש

לאחר שסיים יעקב להעביר את כל משפחתו דרך מעבר יבוק הוא מצא את עצמו לבדו על גדת נחל יבוק. בנקודה הזו נאבק עימו איש עד עלות השחר:

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. (בראשית ל"ב כד-כה)

מיהו האיש שנאבק ביעקב?

מהמשך הסיפור ניתן להבין כי מדובר במלאך. כך עולה מדבריו של יעקב: "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (בראשית ל"ב כו). אילו יעקב היה סבור שלא מלאך נאבק עימו אלא שודד דרכים, הוא לא היה מבקש ממנו ברכה. גם מברכתו של האיש ליעקב ניתן ללמוד שיעקב לא נאבק בבן אנוש, שהרי בברכתו מציין המלאך את העובדה שיעקב גבר על "אֱלֹהִים", כלומר על דמות אלוהית, דהיינו מלאך: "...כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית ל"ב כח). זאת ועוד, לאחר מכן ביקש יעקב לדעת את שמו של האיש, אך הוא התחמק: "וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי..." (בראשית ל"ב כט). התחמקות מלגלות את השם היא תגובה חריגה שלא מצאנו כמותה בתנ"ך כולו למעט מקרה אחד, המקרה של המלאך שבישר לאשת מנוח על הולדת שמשון:

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ. וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי. (שופטים י"ג יז-יח)

המלאכים נמנעים מלומר את שמם משום שהשם מבטא את מהותו של בעליו ואילו מהותם של המלאכים היא ביצוע השליחות שהוטלה עליהם, ותו לא. אם כן, העדר השם מבטא את התבטלות המלאך בפני השליחות המוטלת עליו. תופעה דומה אנו מוצאים בסיפורו של עבד אברהם, שנשלח לקחת אישה ליצחק. חז"ל זיהו את עבד אברהם עם אליעזר. הזיהוי סביר ביותר, אך למרבה ההפתעה הוא אינו מופיע בפסוקים במפורש. לכל אורך הפרשה מקפידה התורה לכנות את עבד אברהם 'העבד' או 'האיש', ואף פעם לא בשמו. בפרק "עבד אברהם על עין המים" הסברתי זאת על רקע העובדה שהעבד היה שליח שפעל בשמו של אברהם ומכוחו, וביטל את רצונותיו האישיים מפני רצונו של אברהם.

הראיה האחרונה לכך שהאיש שנאבק ביעקב היה מלאך עולה ממילות הסיכום של יעקב בסוף המפגש, המציינות במפורש את מי הוא ראה באותו הלילה:

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. (בראשית ל"ב ל)

ברור אם כן כי האיש שנאבק עם יעקב היה מלאך. אך מה הייתה מטרתו של המלאך והאם הוא השיג אותה?

הבה נבחן את תוצאות המפגש. מצד אחד, המלאך פגע ביעקב וגרם לו לצלוע על ירכו. אך מצד שני, בעלות השחר נאלץ המלאך לבקש את רשותו של יעקב לעזוב. הוא אף בירך את יעקב והודה בניצחונו של יעקב כשאמר לו: "כִי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". מכאן עולה שיעקב הוא זה שניצח במאבק. אם כך, האם הצליח המלאך במשימתו או שמא נכשל?

כדי לענות על השאלות הללו ננסה להיעזר בהקבלה בין המאבק עם המלאך לבין סיפור המפגש בין יעקב ולבן.

מפגש אלוהי מקדים

ראינו לעיל מספר נקודות דמיון בין המפגש עם לבן למפגש עם עֵשו. אך יש עוד נקודת דמיון ביניהם, שקשורה במוטיב משותף שחוזר על עצמו בלילה שלפני כל אחד מהמפגשים – מפגש מקדים של אחד מהצדדים עם ישות אלוהית. בשני המקרים מטרת המפגש המקדים הייתה לדאוג לכך שבפגישה שנועדה להתקיים למחרת ייווצרו התנאים שיאפשרו לצדדים ללבֵּן את היחסים ביניהם בדרכי שלום, לאחר שאחד הצדדים התכוון לפעול בצורה שהייתה מונעת פגישה כזו. במפגש בהר הגלעד היה זה לבן שתכנן לפגוע ביעקב, מעשה שהיה מונע מהם לדבר ולהתעמת זה עם זה ולברר את היחסים ביניהם. ואילו במקרה השני היה זה יעקב שהחל לברוח על מנת להימנע לחלוטין מהמפגש עם עֵשו, שממנו פחד.

לפני המפגש עם לבן היה זה אלוהים בכבודו ובעצמו שהתגלה ללבן בחלום והזהיר אותו שלא ידבר עם יעקב מטוב ועד רע (בראשית ל"א כד). ואכן בעקבות האזהרה הזו נמנע לבן מלפגוע ביעקב, אף על פי שזו הייתה כוונתו המקורית (בראשית ל"א כט). כאמור גם בלילה שלפני המפגש בין יעקב לעֵשו התקיים מפגש מקדים שכזה. הפעם מדובר במאבק של "איש" ביעקב. האיש נאבק עם יעקב כל הלילה, ומשלא הצליח להכניעו הוא נגע בכף ירכו של יעקב וגרם לו לצלוע. גם כאן כמו לקראת המפגש עם לבן, התערבות אלוהית בדמותו של המלאך שנאבק ביעקב הכינה את המפגש שיתקיים למחרת. אלא שבסיפור המפגש של יעקב ולבן מטרת המפגש המקדים הייתה לרכך את לבן ולמנוע ממנו להרע ליעקב ובכך לאפשר להם ללבֵּן את היחסים ביניהם, ואילו מטרת האיש שנאבק ביעקב הייתה לדאוג לכך שהמפגש אכן יתקיים. ההתערבות האלוהית ערב המפגש בין יעקב לעֵשו הופיעה בדמות מלאך שנשלח לעצור את יעקב הבורח. לכן כשראה המלאך שהוא אינו מצליח לעצור את יעקב הוא ניסה למנוע ממנו את האפשרות לברוח על ידי כך שפגע בכף ירכו: "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּו." (בראשית ל"ב כה). הרשב"ם מסביר את העניין באופן דומה:

"ויאבק": מלאך עמו שלא יוכל לברוח ויראה קיום [הבטחתו] של הקב"ה שלא יזיקהו עֵשו. (רשב"ם, בראשית ל"ב כה)

הרשב"ם מפרש שמטרת המלאך הייתה למנוע מיעקב לברוח מפגישה עם עֵשו, אם כי על פי דבריו הצורך לא היה בעצם קיום הפגישה, כפי שאני מציע, אלא בכך שיעקב יראה בקיום ההבטחה של ה'. אדגיש כי כוונתו המקורית של יעקב הייתה להיפגש עם עֵשו. ניסיון הבריחה נבע מפחד שתקף את יעקב ברגע האחרון. המלאך נשלח לסכל את ניסיון הבריחה של יעקב מהמפגש, ובכך הוא הצליח.

מדוע התגלה המלאך ליעקב כאיש ולא כמלאך? מדוע לא התייצב לפני יעקב מלכתחילה כמלאך שולף חרב, כפי שעשה מלאך ה' שנשלח לעצור את בלעם על מנת למנוע ממנו לקלל את ישראל (במדבר כ"ב כב-לה)? מדוע הוא מתואר בתחילה כאיש ורק לקראת סוף המאבק אנו מבינים יחד עם יעקב שמדובר במלאך?

"כִי שָׂרִיתָ"

התשובה לשאלה הזו טמונה בברכה שקיבל יעקב מהמלאך, ברכה שלא היה מקבל אלמלא נאבק וניצח. אילו יעקב היה מבין מראש שמדובר במלאך הוא לא היה מעז להתנגד והיה נאלץ לחזור בבושת פנים ולהיפגש עם עֵשו. כיוון שיעקב לא ידע במי מדובר, הוא נלחם פנים אל פנים, עמד על שלו ואף זכה לברכה. משסיים המלאך את תפקידו הוא רצה לשוב למקומו אולם יעקב מנע זאת ממנו. יעקב, שבנקודה זו כבר הבין שהוא נאבק עם מלאך ויכול לו, רצה לקצור את פירות הצלחתו ועל כן ביקש מהמלאך לברכו. הברכה שהמלאך נתן ליעקב היא ברכה של שינוי השם, שינוי מהותו של יעקב מאדם האוחז בדרכי מרמה והתחמקות לאדם הנאבק ומתמודד פנים אל פנים, ואף מצליח:

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. (בראשית ל"ב כח)

כשעלה הבוקר, ליעקב לא נותרה ברירה. אפשרות מעשית לברוח לא הייתה לו. המלאך עיכב אותו במשך לילה שלם, וכתוצאה מן המאבק הוא נותר צולע ומוגבל בהליכתו. לא נשארה לו ברירה אלא לחזור לתוכניתו המקורית ולהמשיך ללכת לכיוון ארץ כנען, בדרך לפגישה עם אחיו. אולם בעקבות המפגש והמאבק הלילי עם המלאך יצא יעקב מחוזק לקראת המפגש הצפוי עם עֵשו. ברכתו של המלאך נטעה ביעקב את האמונה ביכולתו לצלוח בשלום את המפגש המסוכן, כפי שצלח את המפגש עם המלאך, ולהמשיך בדרכו חזרה לארץ.

"כִי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".