מיד לאחר עלייתו של משה אל ההר, המתוארת בסוף פרק כ"ד של ספר שמות נפתח פרק כ"ה במסכת ארוכה ומפורטת של ציוויים מעשיים אשר הכותרת הכללית שלהם מתמצה במילים "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה ח). לאורך הפרשות הבאות, המבנה שנקרא כאן 'מקדש' מופיע בכינויים שונים: 'משכן', 'אוהל מועד' ושילוב של השניים – 'משכן אוהל מועד'.

המונחים 'משכן' ו'אוהל' הם השמות של שני הכיסויים הפנימיים של המבנה. הכיסוי הפנימי, היקר יותר, נקרא בתורה 'משכן' והיה עשוי מתכלת, ארגמן תולעת שני ושש, על פי הכתוב: "וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כ"ו א). הכיסוי החיצוני יותר, 'האוהל', היה עשוי מיריעות עיזים, ככתוב: "וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כ"ו ז).

השמות שניתנו למקדש ששימש את בני ישראל במדבר אינם רק שמות של הכיסויים הפנימיים שלו אלא גם שמות המבטאים את ייעודו. השם 'משכן' מבטא את השראת שכינתו של ה' בקרב ישראל, כפי שנאמר בתחילת פרשת תרומה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה ח). לעומת זאת, השם 'אוהל', הבא בדרך כלל בסמיכות בביטוי 'אוהל מועד', מלמד שהמקום שימש מקום התוועדות עם ה'.

הכינוי 'אוהל מועד' אינו מופיע רק בהקשר של המשכן. בנוסף ל'משכן אוהל מועד' שנבנה במרכז המחנה, מספרת לנו התורה על 'אוהל מועד' שהיה ממוקם מחוץ למחנה ולא במרכזו. על פי התיאור של התורה מדובר באוהל פשוט הנסמך על עמוד מרכזי אותו נוטים, ואיננו זהה עם המבנה המסיבי של קרשי המשכן. אנו נתקלים בו לראשונה בספר שמות בפרק ל"ג, מיד לאחר חטא העגל ובאמצע פרשות המשכן וכליו. התורה מספרת כי בעקבות חטא העגל לקח משה את האוהל ונטה אותו מחוץ למחנה:

וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ. וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. (שמות ל"ג ז-יא)

מטרתו של האוהל הזה הייתה כשמו. היה זה מקום התוועדות של ה' עם מבקשיו ולא המקום שבו שכנה שכינתו של ה'. ניתן ללמוד זאת מהתיאור של עמוד הענן היורד אל פתח האוהל כדי לדבר עם משה. מתיאור זה משתמע כי ה' לא שכַן באוהל הזה דרך קבע. גם העובדה שיהושע לא מש מתוך האוהל מראה שהאוהל הזה לא היה מקום משכנו של ה', שהרי לוּ כך היה, לא היה ראוי שיהושע ישהה שם בקביעות כאילו היה זה ביתו. באופן דומה, גם במשכן שילה אנו מוצאים את שמואל ישן בבית ה' ("וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים"; שמואל א ג' ג), עובדה שאינה מתיישבת עם תפיסה הרואה במקדש מקום שבו שוכן ה' דרך קבע, אבל מתאימה לתפיסה הרואה בו מקום התוועדות.

דוגמה נוספת להתוועדות באוהל מועד החיצוני ניתן למצוא במקרה של ירידת ה' אל פתח אוהל מועד בעמוד ענן לאחר שֶמִרים ואהרן דיברו על אודות האישה הכושית של משה, אירוע שבסופו נצטרעה מרים:

וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם. וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. (במדבר י"ב ד-ה)

מהמילים "צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" ניתן ללמוד שגם שם מדובר על אוהל מועד שהיה מחוץ למחנה, ושכדי להגיע אליו היה צריך לצאת מהמחנה.

אם כן, הכינוי 'אוהל מועד' שניתן כשם שני למשכן מבטא את הייעוד הנוסף של המשכן, שהתממש קודם לכן באוהל מועד החיצוני – להיות מקום התוועדות עם האל. במובן זה החליף המקדש המדברי שהיה במרכז המחנה את אוהל מועד שהיה מחוץ למחנה.

האם אוהל מועד שהיה מחוץ למחנה המשיך להתקיים לאחר שנבנה המשכן? האפשרות הזאת נראית לא סבירה. אם ה' שכַן במשכן שהיה במרכז המחנה, מדוע הוא התוועד עם בני אדם דווקא מחוץ למחנה? זאת ועוד, ראינו שהמשכן שימש גם כאוהל מועד, כלומר כאוהל התוועדות. אם כך, פחות מסתבר שה' נועד לפעמים במשכן שבמרכז המחנה ולפעמים מחוץ למחנה. אולם בתחילת ספר במדבר יש כמה תיאורים שבהם מסופר על אוהל מועד שהיה מחוץ למחנה, למרות שעל פי סדר האירועים מדובר בתקופה שבה המשכן כבר היה קיים. לדוגמה, הסיפור על האצלת הרוח על שבעים הזקנים (במדבר י"א כד-כו) או הסיפור שהזכרתי לעיל על צרעת מרים (במדבר י"ב) שהתרחשו באוהל מועד מחוץ למחנה.

ניתן לפתור את הקושי הזה בכמה דרכים, שמתוכן אציע שתיים. על פי הדרך הראשונה נאמר שהסיפורים הללו התרחשו לפני בניית המשכן, למרות שעל פי סדר הדברים, הם כתובים בתורה לאחר סיפור הקמת המשכן. אמנם תחילתו של ספר במדבר הייתה "...בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם..." (במדבר א' א) – חודש לאחר הקמת המשכן שהייתה באחד לחודש הראשון (שמות מ' יז). מכך ניתן להניח לכאורה כי המשך הספר מתאר אירועים שהתרחשו לאחר מכן. אולם ניתן למצוא בפסוקים עצמם כתובים מפורשים ורמזים לכך שחלק מהתיאורים שמופיעים בתחילת ספר במדבר התרחשו לפני האחד לחודש השני. ראשית, בתחילת פרק ז' מסופר על קורבנות הנשיאים שהובאו "בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ז' א), כלומר בתחילת החודש הראשון. שנית, בתחילת פרק ט' מסופר על הציווי לעשות פסח שני, סיפור שהתאריך שלו כתוב בתורה: "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (במדבר ט' א).

זאת ועוד. בסיפור על בחירתם של שבעים הזקנים, המופיע בתחילת ספר במדבר (י"א טז -לה), יש הקבלות לאירועים שהתרחשו לפני הקמת המשכן. עצם המושג 'שבעים זקנים' מופיע לראשונה בתיאור ברית האגנות שבספר שמות (כ"ד א) ומכך ניתן להבין שסיפור בחירת שבעים הזקנים קרה לפני הקמת המשכן. הסיפור על השֹלו שירד על המחנה בעקבות האצלת הרוח על שבעים הזקנים מקביל לסיפור דומה בספר שמות (שמות ט"ז יב-יג). היות שהסיפורים על האצלת הרוח על שבעים הזקנים ועל צרעת מרים אינם מתוארכים במפורש בתורה, לא מן הנמנע שהתרחשו לפני הקמת המשכן, בתקופה שאוהל מועד היה מחוץ למחנה.

על פי הדרך השנייה נאמר שהסתירה הזו אמיתית ושמאחוריה מסתתרות שתי הבחינות שבהן עסקתי בהרחבה בפרק "עיון בסיפור מעמד הר סיני", 'בחינת נבואת משה' ו'בחינת האהבה', באופן הבא. בנוסף לשאלת המיקום, אוהל מועד שמחוץ למחנה נבדל מזה שבמרכז המחנה גם בנוגע למושא ההתוועדות. בעוד אוהל מועד שנמצא בתוך המחנה היה מיועד להתוועדות עם כלל ישראל ("וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל...", שמות כ"ט מג), גם אם זו נעשתה באמצעות שליחיו – הכוהנים או אפילו משה – אוהל מועד שהיה מחוץ למחנה היה מיועד למשה וליחידים מבקשי ה' ולא לכל העם ("וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה", שמות ל"ג ז).

ההתוועדות של ה' עם משה באוהל מועד שמחוץ למחנה ממשיכה את 'בחינת נבואת משה'. זו התגלות שתפקידה להעצים את מעמדו של משה, כפי שנאמר למשה לפני מעמד הר סיני: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות י"ט ט). ואכן בפסוקים המתארים את יציאתו של משה אל אוהל מועד אנו קוראים איך כל העם עמד והביט במשה בהערצה וביראת כבוד כשהוא צועד אל האוהל שהיה מחוץ למחנה, וכיצד ראה כל העם את ה' מדבר עם משה פנים אל פנים, בדיוק כפי שקרה במעמד הר סיני על פי 'בחינת נבואת משה'. גם הסיפורים האחרים על אוהל מועד שמחוץ למחנה שמופיעים בתחילת ספר במדבר קשורים באופן הדוק לייחודו של משה ולנבואתו. כך בסיפור צרעת מרים, שבו ה' הסביר עד כמה נעלה משה מכל הנביאים האחרים, וכך גם בסיפור על שבעים הזקנים שמשה האציל מרוחו עליהם. כלומר, כל הסיפורים על אוהל מועד שמחוץ למחנה שמופיעים בספר במדבר נכתבו על פי 'בחינת נבואת משה'. לפי בחינה זו, אוהל מועד שיועד לכלל ישראל מעולם לא שכן במרכז המחנה. לעומת זאת, על פי 'בחינת האהבה', המשכן שימש גם כאוהל מועד – מקום התוועדות לעם ישראל באמצעות נציגיו הכוהנים – ואילו אוהלו של משה, אוהל מועד שמחוץ למחנה, לא היה קיים.

אם נרצה לשלב את הבחינות השונות לתיאור מציאותי אחד נוכל להציע שאוהל מועד התקיים גם מחוץ למחנה וגם במרכזו, אולם בזמנים שונים. עד הקמת המשכן שכַן אוהל מועד מחוץ למחנה. לאחר שהוקם המשכן הוא שימש גם כאוהל התוועדות – אוהל מועד. מכיוון שלא סביר שה' ישכון במשכן שבמרכז מחנה ישראל וייוועד עם משה מחוץ למחנה, סביר לומר כי לאחר הקמת המשכן אוהלו של משה נגנז. אם כך, כל הסיפורים שבתחילת ספר במדבר המספרים על אוהל מועד שמחוץ למחנה לא נכתבו במקומם אלא מתייחסים לתקופה שלפני בניית המשכן, כפי שהסברתי באפשרות הראשונה.

מקום ההתוועדות

ראינו כי השם 'אוהל מועד' מבטא את הייעוד של האוהל לשמש מקום התוועדות. אך עדיין יש להבין היכן בדיוק התרחשה ההתוועדות ומהי המשמעות של קיום ההתוועדות במקום מסוים. בפרשות המשכן אנו מוצאים שלוש תשובות שונות לשאלה זו.

בציווי הראשון של ה' על הקמת המשכן וכליו נאמר בהקשר של תיאור הארון: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ה כב). מפסוק זה משתמע שההתוועדות עם משה התקיימה במקום שבו שכַן ארון העדות, כלומר "מִבֵּית לַפָּרֹכֶת" (על פי שמות כ"ו לג).

אפשרות שנייה לזיהוי מקום ההתוועדות עולה מפסוקי הסיכום המופיעים מיד לאחר תיאור עולת התמיד שקרבה בבוקר ובין הערביים. כך נאמר שם:

עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם. וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי. (שמות כ"ט מב-מג)

לא ברור לאיזה מקום מכוונות המילים "אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה". ניתן להבין שהכוונה לאוהל מועד כולו, וה' אומר לבני ישראל: עולת התמיד תיעשה בפתח אוהל מועד, אותו אוהל מועד שהוא המקום אשר בו איוועד אתכם. אולם ניתן גם להבין שהכוונה היא ספציפית לפתח של אוהל מועד, שהוא הוא מקום ההתוועדות.

נשים לב לכך שבתיאור הזה התורה מציינת שההתוועדות מכוונת דווקא לבני ישראל, כפי שכתוב: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". כאשר ההתגלות היא עבור בני ישראל, אשר אינם נכנסים לאוהל, מתאים שההתגלות תתרחש בפתח האוהל ולא בתוכו. ואמנם במספר מקומות בתורה, בעיקר אלה שמדברים על אוהל מועד שהיה מחוץ למחנה, מסופר כי ה' דיבר עם משה בפתח האוהל לעיני בני ישראל. דוגמה אחת היא המקרה שהצגתי לעיל, של ירידת עמוד הענן לפתח אוהל מועד החיצוני והדיבור עם משה לעיני בני ישראל לאחר חטא העגל. דוגמה נוספת שהבאתי מספרת על ירידת עמוד הענן לפתח אוהל מועד לאחר שמרים ואהרן דיברו אודות האישה הכושית של משה. כך גם בהתגלות ה' בפתח אוהל מועד שבמרכז המחנה במהלך ההתקוממות של קרח נגד משה ואהרן:

וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה. (במדבר ט"ז יח-יט)

האפשרות השלישית (שעליה כבר רמזתי בדיון על האפשרות השנייה) היא לזהות את מקום ההתגלות לא בחלק ספציפי של המשכן (פתח אוהל מועד או קודש הקודשים) אלא במרחב גדול יותר, בכל החלל של אוהל מועד. בתיאור המקום של מזבח הקטורת נאמר:

וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה (שמות ל' ו)

התורה מצווה למקם את מזבח הקטורת לפני הפרוכת, כלומר בצידה החיצוני. גם כאן לא ברור לְמָה מתייחסות המילים "אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה". האם הן מכוונות למילים "לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת" שבתחילת הפסוק, כלומר למקום שבו יש לשים את מזבח הקטורת, שבו מתרחשת ההתוועדות, או למילים "עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת", ומכך משתמע שמקום ההתוועדות הוא ארון העדות?

את הביטוי "אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה" אנו מוצאים גם במעשה הכנת הקטורת:

וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה... (שמות ל' לו)

כאן נראה יותר שמקום ההתוועדות מוגדר באופן כללי יותר – החלל של אוהל מועד, המקום שבו נותנים את הקטורת על מזבח הקטורת באופן יום־יומי. שהרי, אילו הכוונה הייתה לומר שמקום ההתוועדות הוא על הארון מבית לפרוכת היה מתאים יותר לסמוך את המילים "אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה" למילים "לִפְנֵי הָעֵדֻת" שמציינות את מקום ההתוועדות, ולכתוב "וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה". אולי גם היה מתאים יותר להזכיר כמקום ההתוועדות את הכרובים או לפחות את הכפורת שמעל הארון.

לסיכום, מצאנו פסוקים שונים שמהם עולה כי ה' נועד במקומות שונים. על פי תיאור אחד מקום ההתוועדות היה בין שני הכרובים. על פי התיאור השני מקום ההתוועדות היה בחללו של אוהל מועד כולו, ללא התייחסות למקום מסוים. על פי התיאור השלישי, מקום ההתוועדות היה פתח אוהל מועד. אם נרצה לקיים את שלושת התיאורים הללו נוכל לומר שאין סתירה בין הפסוקים, כי ה' נועד במקומות שונים – בהזדמנויות שונות ולמטרות שונות: התגלות פומבית, התגלות יום־יומית או התגלות נדירה ומיוחדת.

שלושת סוגי ההתגלויות

כפי שהסברתי לעיל, התגלות ה' בפתח אוהל מועד היא התגלות פומבית המיועדת להיראות לעיני בני ישראל, לכן נאמר עליה "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". המשמעות היא שמרכיב חשוב בהתגלות זו הוא האפשרות שכלל העם יראה אותה. בשל כך היא התרחשה בפתח אוהל מועד, מקום שאותו יכלו כל ישראל לראות. ואכן כפי שציינתי, בכל הדוגמאות שהבאתי להתגלות ה' בפתח אוהל מועד מודגש שהן התרחשו לעיני כל העם.

כאמור מצאנו שני אזכורים נוספים למקום התוועדות שהיה בתוך מבנה המשכן ולא בפתחו, אחד בקודש הקודשים והשני בחלל אוהל מועד כולו. בניגוד להתוועדות בפתח אוהל מועד, ההתוועדות בתוך מבנה המשכן הייתה אינטימית ולא התרחשה לעיני כל. האזכור הראשון ממקם את ההתוועדות במקום מוגדר – בקודש הקודשים, מעל הארון, בין שני הכרובים. האזכור השני הוא כללי יותר ומדבר על כל החלל של אוהל מועד. ההתוועדות בקודש הקודשים מבית לפרוכת הייתה התוועדות נדירה ומיוחדת שנאמרה למשה מיד לאחר מות שני בני אהרן:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. (ויקרא ט"ז ב)

לעומת זאת, ההתוועדות באוהל מועד הייתה תדירה יותר, אולי אף יום־יומית, והתרחשה בכל פעם שמשה נכנס לדבר עם ה'. אך גם במקרה של התוועדות באוהל מועד, קול ה' היה יוצא מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות אל משה שנמצא באוהל מועד, כפי שמתאר הפסוק בספר במדבר:

וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו. (במדבר ז' פט)

אם כן, ראינו שלושה תיאורי התוועדות שונים ועמדנו על הייחודיות ועל המשמעות של כל סוג התוועדות. התוועדות בפתח אוהל מועד, התוועדות בחלל אוהל מועד והתוועדות בקודש הקודשים. כפי שאראה כעת, קיימת התאמה בין שלושת הסוגים השונים של ההתוועדות לבין התיאורים והתפקידים השונים של חלק מכלי המשכן.

הפרוכת

תיאור המשכן וכליו מופיע במספר מקומות לאורך פרשות המשכן. השוואה בין המקומות האלו מגלה הבדלים מעניינים. בציווי של ה' למשה בתיאור הראשון נאמר:

וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת... וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן... (שמות כ"ו לא-לה)

מפסוקים אלו משתמע כי בתחילה פרסו את הפרוכת ורק לאחר מכן הכניסו את הארון אל החלק הפנימי, שנקרא מאותו הרגע 'קודש הקודשים'. כלומר, פריסת הפרוכת יצרה מתחם חדש במשכן, שהוגדר כקודש הקודשים, ובעקבות כך ניתן היה להכניס לשם את הארון.

כך עולה גם מתיאור הבאת המשכן וכליו אל משה:

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו. וְאֶת מִכְסֵה עוֹרֹת הָאֵילִם הַמְאָדָּמִים וְאֶת מִכְסֵה עֹרֹת הַתְּחָשִׁים וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ. אֶת אֲרוֹן הָעֵדֻת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת הַכַּפֹּרֶת. אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים. אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת הַמַּעֲרָכָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר. וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֵת מָסַךְ פֶּתַח הָאֹהֶל. (שמות ל"ט לג-לח)

ברשימת פריטי המשכן שהובאו אל משה מוצגת הפרוכת כאחד ממרכיבי המבנה (כמו הקרשים והיריעות) לפני כלי המשכן וזאת בניגוד למסך פתח האוהל המופיע בסוף הרשימה לאחר הכלים ומשמש כמעין דלת על פתח המשכן. על פי הַסדר ברשימה, הפרוכת היא חלק מהמבנה ולכן הצבתה מחלקת את המרחב של אוהל מועד לשני חלקים: הקודש וקודש הקודשים. כאמור הדבר מתאים לציווי של ה' למשה שבו נאמר שקודם יש לתת את הפרוכת ורק לאחר מכן יש להכניס את הארון אל המרחב הפנימי והמקודש שיוצרת הפרוכת – קודש הקודשים (שמות כ"ו לא-לה). בניגוד לשני התיאורים הללו, בשני התיאורים שמופיעים בסוף ספר שמות – בציווי על הקמת המשכן ובתיאור הקמת המשכן עצמו – המצב הפוך. בתחילה הוכנס הארון לחלל אוהל מועד והפרוכת נפרסה רק לאחר מכן:

וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה. וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. (שמות מ' כ-כא)

על פי פסוקים אלו, תפקידה של הפרוכת לא היה לחלק את החלל של אוהל מועד לשני מתחמים שונים (קודש וקודש הקודשים) אלא רק לכסות או להסתיר את הארון ("וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת"). משמע, אוהל מועד היה חלל אחד שכולו קדוש בקדושה אחידה.

על פי הדברים האלה מצאנו שתי בחינות של הפרוכת. על פי בחינה אחת תפקידה היה לחלק את המתחם לשני חלקים – קודש וקודש קודשים. לפי הבחינה השנייה תפקיד הפרוכת היה רק לכסות ולהסתיר את הארון. על פי בחינה השנייה הפרוכת לא חילקה את חלל המשכן לשני מתחמים שונים ואם כך, כל החלל של אוהל מועד היה שווה בקדושתו.

שתי הבחינות הללו של הפרכות מתאימות לבחינות השונות של מקום ההתגלות ואופיו, מכיוון שמקום ההתגלות תלוי בדרך שבה אנו תופסים את מבנה האוהל. על פי הבחינה של הפרוכת כמחלקת את המתחם לקודש ולקודש הקודשים, המתחם החדש שנוצר – קודש הקודשים – מאפשר את קיומה של התגלות מיוחדת בתוכו. התגלות זו, המתוארת בספר ויקרא, הייתה מתרחשת לעיתים רחוקות, שנאמר: "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת" (ויקרא ט"ז ב). לעומת זאת, על פי הבחינה של הפרוכת כמסך שמסתיר את הארון, המתחם של אוהל מועד לא התחלק לשני חלקים וההתגלות התואמת לכך היא התגלות שמתרחשת באוהל מועד כולו. התוועדות כזו הייתה מתרחשת בתדירות גבוהה יחסית – בכל פעם שמשה היה נכנס לאוהל מועד על מנת לדבר עם ה'.

מזבח הקטורת

הראיתי שהמקום והאופי של ההתגלות היו קשורים לאופייה ולתפקידה של הפרוכת. מסתבר שגם למזבח הקטורת היו פנים שונות, שמתאימים לסוגים השונים של ההתגלות.

בפרשות המשכן יש תיאורים שונים של מזבח הקטורת ושל מיקומו. אחד התיאורים שונה באופן ניכר מכל האחרים. ברוב התיאורים של המשכן וכליו מופיע מזבח הקטורת יחד עם כלי המשכן הפנימיים ומוזכר לאחר השולחן והמנורה. לדוגמה: "וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת" (שמות ל' כז); או: "וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת" (שמות ל"א ח). לעומת זאת, מקריאת הציווי הראשון של ה' על המשכן וכליו עולה שמזבח הקטורת כלל לא היה במשכן, שכן הוא אינו נמנה עם כלי המשכן הפנימיים. גם בהמשך אותו תיאור, כאשר התורה עוברת לדבר על המזבח שעמד בחצר המשכן, היא מכנה אותו בשם הסתמי 'המזבח' (שמות כ"ז א) ולא 'מזבח העולה', כפי שהיא מכנה אותו בתיאורים אחרים של כלי המשכן. מתיאור זה מתקבל הרושם שהמזבח החיצון היה המזבח היחיד ואין עוד מזבח מלבדו. אמנם בהמשך, לאחר סיום תיאור המשכן וכליו ולאחר תיאור קידוש הכוהנים, מופיע מזבח הקטורת כמעין נספח (שמות ל' א-י). אך התיאור הראשון במקומו עומד ועל פיו לא היה במשכן מזבח קטורת. אם כן, לפנינו שני תיאורים שונים של המשכן: בראשון לא היה כלל מזבח קטורת ואילו בשני מזבח הקטורת היה קיים.

תיאור כפול ניתן למצוא גם ביחס למקומו של מזבח הקטורת בחלל אוהל מועד. אמנם בדרך כלל לא מוזכר היכן בדיוק עמד מזבח הקטורת. אחד הדברים שיכולים ללמד על מיקומו הוא סדר הכלים, שעל פיו מזבח הקטורת מופיע תמיד לאחר השולחן והמנורה. אולם בשניים מהתיאורים של המשכן ניתן פירוט נרחב יותר. ב"נספח" לציווי של ה' אל משה לבנות את המשכן, שבו מופיע מזבח הקטורת לראשונה, הוא ממוקם לפני הפרוכת (שמות ל' ו). כך עולה גם מתיאור הקמת המשכן על ידי משה: "וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת" (שמות מ' כו). לעומת זאת, בציווי על הקמת המשכן נאמר: "וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת" (שמות מ' ה). בפסוק זה מתואר המזבח כמזבח שעומד לפני ארון העדות ואילו הפרוכת כלל לא מוזכרת, כאילו כלל לא הייתה קיימת. אין להבין שכוונת הפסוק לומר שמזבח הקטורת הוצב לפני ארון העדות בקודש הקודשים מבית לפרוכת. כי לפי האפשרות הזו היה מתאים יותר לשנות את הסדר ולהקדים את מזבח הקטורת לפרוכת, אך לא כך מופיע בתורה. בכל תיאורי המשכן וכליו הסדר הוא: הפרוכת, השולחן והמנורה ורק אז מזבח הקטורת. על כורחנו, המזבח היה אכן באוהל מועד מחוץ לפרוכת, אולם הפסוק מדגיש כי מזבח הקטורת היה מול הארון, ומתעלם מקיומה של הפרוכת.

התיאורים השונים הללו של מיקום מזבח הקטורת תואמים את הבחינות השונות שראינו בנוגע להתגלויות השונות ולתפקידים השונים של הפרוכת. על פי התיאור הראשון של מזבח הקטורת (המובא כנספח לציווי של ה' אל משה לבנות את המשכן, שמות ל' א-ו) ושל תיאור הקמת המשכן על ידי משה, מזבח הקטורת עמד לפני הפרוכת (שמות מ' כו). תיאור מיקום זה של המזבח מתאים לתפיסה הרואה בפרוכת פריט חשוב במבנה של המשכן, המחלק את החלל שלו לשני חלקים: קודש וקודש הקודשים, שבאחרון מתרחשת ההתגלות הייחודית. פרוכת כזו היא בעלת חשיבות, ולכן יש מקום לציין כי מזבח הקטורת עמד לפניה בצידה החיצוני, בקודש ולא בקודש הקודשים. לעומת זאת, על פי התיאור המופיע בציווי על הקמת המשכן, מזבח הקטורת עמד לפני הארון, תוך התעלמות מקיומה של הפרוכת. תיאור זה של מיקום מזבח הקטורת מתאים לתפיסה שרואה בפרוכת רק אמצעי לכיסוי ולהסתרה של הארון, ושעל פיה ההתגלות הייתה בחלל של אוהל מועד כולו. לפי תיאור זה, הארון ומזבח הקטורת היו מוצבים בחלל אחד ועל כן ניתן לומר כי מזבח הקטורת היה ניצב מול הארון ולהתעלם מעובדת קיומה של הפרוכת, ששימשה ככיסוי בלבד, כמו מעיל שמכסה את ספר התורה.

כעת נותר להסביר את התיאור הראשון, של הציווי של ה' אל משה להקים את המשכן, תיאור שמשמיט את מזבח הקטורת ושממנו משתמע כי מזבח הקטורת כלל לא היה קיים. כיצד יש להבין זאת? התשובה קשורה לדרך שבה יש להבין את תפקידו של מזבח הקטורת במשכן.

תפקידו של מזבח הקטורת

הפסוקים אינם מספרים על תפקידו של מזבח הקטורת אלא את אופן השימוש בו. בפשטות ניתן להניח כי תפקידו היה לבשם את חלל המשכן באמצעות קטורת. אולם יתכן שייעודו של מזבח הקטורת היה שונה. במקומות רבים נאמר כי ה' מתגלה בענן. מיד לאחר מות שני בני אהרן ציווה ה' אל משה שלא להיכנס אל מבית לפרוכת בכל עת אלא רק בטקס מיוחד שבו מעלים את ענן הקטורת. ענן זה איפשר את גילוי השכינה ואת המפגש עם ה', כפי שנאמר: "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת" (ויקרא ט"ז יג). בהתאם לכך, תפקידו של מזבח הקטורת היה ליצור את הענן שיאפשר את גילוי השכינה. אם כך, ניתן להבין מדוע, באופן פרדוקסלי, אין בו צורך. על פי הבחינה שלפיה מקום ההתוועדות היה בקודש הקודשים, גילוי השכינה היה מאורע נדיר, כפי שמתואר בספר ויקרא (ט"ז ב, לד). כדי לאפשר את ההתוועדות היה אמנם צורך בענן קטורת אך לא היה צורך במזבח קטורת ייעודי, די היה להביא את הגחלים ממקור אחר, לדוגמה ממזבח העולה. אם כך, מזבח הקטורת שעליו מקטירים קטורת באופן יום־יומי הוא מיותר, ועל כן, על פי בחינה זו מזבח הקטורת נעדר מהציווי של ה' אל משה להקים את המשכן. ואכן כפי שנאמר במפורש בספר ויקרא, האמצעי ששימש להעלאת ענן קטורת מבית לפרוכת היה מחתה עם גחלים שהובאו מהמזבח החיצון, תוך התעלמות מקיומו של מזבח הקטורת (ויקרא ט"ז יב).

סיכום הבחינות השונות של ההתוועדות, הפרוכת ומזבח הקטורת

לאורך הפרק הצגתי שלושה תיאורים של התוועדות של ה' עם משה או עם בני ישראל. הראשון – בפתח אוהל מועד, השני – באוהל מועד כולו, והשלישי בקודש הקודשים. כמו כן הראיתי שלפרוכת ולמזבח הקטורת היו תפקידים שונים שמתאימים לסוגים השונים של ההתוועדויות. הטבלה הבאה מציגה את ההבדלים בין סוגי ההתוועדויות כפי שהם באים לידי ביטוי בפרמטרים השונים: מטרת ההתוועדות, התדירות, מקום ההתגלות, תפקיד הפרוכת, מיקום מזבח הקטורת ומטרת מזבח הקטורת. בהמשך אסביר במילים את מה שרואים בטבלה הבאה.

על פי בחינה אחת, ההתוועדות התרחשה לעיתים תכופות בחלל של אוהל מועד כולו, כאשר משה היה נכנס לדבר עם ה'. בחינה זו תואמת את הבחינה הרואה בפרוכת לא יותר מבד שמכסה את הארון. הפרוכת לא חילקה את חלל אוהל מועד לקודש ולקודש הקודשים ולכן ההתגלות התפשטה בכל חללו של אוהל מועד. על פי בחינה זו, מזבח הקטורת מתואר כמזבח שעומד לפני הארון תוך התעלמות מכך שבפועל הוא עמד לפני הפרוכת. כאמור הסיבה היא שהפרוכת שימשה רק ככיסוי לארון. על פי תיאור זה, תפקידו של מזבח הקטורת היה ליצור את ענן הקטורת ובכך לאפשר את המפגש בין האל לאדם, מפגש שהתרחש לעיתים קרובות, בכל כניסה לחלל האוהל.

לעומת זאת, על פי הבחינה השנייה מקום ההתוועדות היה דווקא בין הכרובים שמבית לפרוכת ולא בכל אוהל מועד. ההתוועדות הייתה נדירה, ומטרתה הייתה לכפר על הקודש מטומאות בני ישראל. הכניסה לקודש הקודשים התאפשרה באמצעות הליך מיוחד שמתואר בספר ויקרא (ט"ז א-לד). על פי בחינה זו, תפקידה של הפרוכת היה לחלק את חלל אוהל מועד לקודש ולקודש הקודשים, ומקום ההתוועדות היה לפני ולפנים.

כאשר מגיעים למזבח הקטורת קיים פיצול של הבחינה השנייה לשתי תתי־בחינות שנכללות בה. על פי תת־הבחינה הראשונה, שמתגלה בתיאור הראשון של צו ה' לבנות את המשכן, מזבח הקטורת כלל היה לא קיים. ההשמטה של עצם קיומו באה להדגיש שהוא לא הכרחי לצורך ההתגלות. הסיבה לכך היא שההתוועדות מבית לפרוכת הייתה נדירה. אשר על כן, אין צורך במזבח הקטורת באוהל מועד על מנת ליצור את ענן הקטורת הדרוש למפגש המתרחש לעיתים רחוקות. היות שמדובר באירוע נדיר ניתן להסתפק בגחלים ממזבח העולה. כך אכן משתמע מקריאה בספר ויקרא, פרק ט"ז שבו מתוארת אותה כניסה נדירה לקודש הקודשים. מוזכר שם כי הכוהן הצטווה לקחת "מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה'" (ויקרא ט"ז יב), כאשר הכוונה היא למזבח העולה שנמצא מחוץ לאוהל מועד. זאת ועוד, הכתוב לא ראה צורך לציין על איזה מזבח מדובר ומשתמע מכך שרק מזבח העולה היה קיים.

כאמור, לא ניתן להסתפק בתת־בחינה זו. הסיבה לכך היא שמצאנו את מזבח הקטורת בתיאור הבאת המשכן אל משה, תיאור שבו הפרוכת שימשה כמסך שהבדיל בין הקודש לקודש הקודשים. במילים אחרות, מזבח הקטורת הוזכר גם כאשר קיימת חלוקה ברורה בין הקודש לקודש הקודשים המאפשרת את ההתגלות הפנימית והנדירה. לכן יש להוסיף את תת־הבחינה השנייה, שעל פיה מזבח הקטורת היה קיים גם במצב שקודש הקודשים קיים. אולם על פי הבחינה הזו, תפקידו של מזבח הקטורת לא היה לאפשר את ההתוועדות הנדירה שהתרחשה אחת בשנה בקודש הקודשים באמצעות ענן הקטורת. לשם כך לקח הכוהן גחלים ממזבח העולה. אלא תפקידו של מזבח הקטורת היה לבשם את חלל אוהל מועד בכל ימות השנה.