הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ
אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם
לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים
וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו
וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו
וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.
וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם
לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ
וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו.
וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת
וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. (דברים כו טז-יט)
בפסוקים אלו מוצגת סימטריה בין התחייבויות עם ישראל לבין התחייבות ה'. אולם, לא ברור מדוע בצד של התחייבויות ה' מוזכר - וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו - שהיא אחת מחובות עם ישראל לה'.
התשובה היא שבספר דברים יש אבחנה בין החוקים והמשפטים לבין המצוות. תפיסה רווחת היא להבין חוקים כהוראות שאין להם הסבר - כמו לדוגמה דיני פרה אדומה שמתחילים במילים - זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה (במדבר יט ב). אולם, על פי ספר דברים, החוקים כמו המשפטים הם הוראות המעוררות התפעלות בעקבות החוכמה, התבונה והצדק שיש בהם. אלו יכולים להיות מאומצים גם על ידי הגויים, כפי שאומר משה כמה פרקים קודם:
וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חׇכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כׇּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה … וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. (דברים ד ו-ח).
לעומת זאת, המצוות מכוונות לציווים שנועדו רק לעם ישראל בהיותו עם קדוש ועם סגולה, כפי שנאמר לדוגמה בתחילת פרק י"ד בדברים:
בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה … לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (דברים יד א-כא)
גם בהתחייבות ההדדית בין ה' לישראל המצוטטת למעלה מודגש עניין הסגולה והקדושה שניתנים לישראל על ידי ה'. על פי פסוקים אלו, קיום המצוות הייחודיות לישראל היא פריווילגיה שניתנת לעם ישראל בהיותו עם קדוש לה' וסגולה מכל העמים. היא איננה רק עול אלא בעיקר זכות שנותן ה' לעמו. לכן קיום המצוות נמצא לא רק בצד ההתחייבות של עם ישראל אלא גם בצד ההתחייבות של ה' לעמו. ה' מתחייב לאפשר לעם ישראל לקיים את מצוותיו ולבטא בכך את הקשר הקרוב, המיוחד וההדדי שיש בין ישראל לה'.
באופן דומה פירשו הרמב"ן והספורנו ועוד רבים