מדוע נתנו האימהות את השפחות שלהן?

שלוש מארבע אימותינו נתנו את שפחתן לבעליהן לאישה. שרה נתנה את הגר לאברהם, רחל את בלהה ליעקב, ולאה נתנה את זילפה, גם כן ליעקב. בכל המקרים הדבר קרה לאחר שהאימהות לא הצליחו להביא ילד לעולם.

בפשטות, מטרת הפעולה הייתה שהשפחה תלד על ברכי הגבירה. הגבירה תקרא את שמו של הילד והוא יחשב שלה לכל דבר ועניין. כך ניתן להבין מתיאור המקרה של רחל: 

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. ... וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה. וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב. וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן. (בראשית ל ב-ו)

במקרה של שרה, העניין השתבש מכיוון שבעקבות כניסתה להריון, הגר החלה להתייחס בחוסר כבוד לשרה ובעצם לא קיבלה את התפקיד שייעדה לה שרה וראתה עצמה כשוות ערך לה. 

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה … וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ … וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. (בראשית טז ב-ה)

דרך אגב, מקרה דומה מתואר בחוקי חמורבי

146. אם איש התחתן, ואשתו נתנה לו את אמתה, והאמה הביאה ילדים, והאמה הרימה ראש כאילו שהיא במעמד האישה - בגלל שהיא ילדה ילדים, האישה לא יכולה למכור אותה בכסף, אבל יכולה להוריד אותה לדרגת אמה עם כל האמות.

המקרה של לאה מעט שונה ויתכן שניתן ללמוד ממנו על מנגנון נוסף שעומד מאחורי נתינת האמה לבעל:

וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה. וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן. וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד … וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר. (בראשית טז ט-יח)

בניגוד לרחל שאמרה על הבן שנולד לשפחתה - וַיִּתֶּן לִי בֵּן - לאה אינה אומרת שהיא רואה בילדי זילפה את ילדיה. הפעם הראשונה שלאה מתייחסת לכך שנתנה את שפחתה לאיש שלה היא לאחר ששוב חזרה ללדת. מדבריה ניתן אולי להבין שמטרת נתינת זילפה ליעקב הייתה כדי שלאה עצמה תלד. כלומר, יש כאן אולי רמז לתפיסות עתיקות על השפעות רוחניות בין נשים בנושאי פוריות והולדה. ואם כך, ייתכן ששרה, רחל ולאה חשבו שהכניסה להריון והלידה של השפחות האישיות שלהן תשפיע עליהן ותגביר את סיכוייהן להיכנס להריוו וללדת, וזו הייתה המוטיבציה העיקרית שלהן. 

* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3 

אתר זה נבנה באמצעות