מדוע מפקד מוביל לנגף?

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם (שמות ל' יב)

הביטוי, כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מזכיר את נשיאת ראשם של שר המשקים (בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ, בראשית מ' יג) ושל שר האופים (בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, בראשית מ' יט). שינוי של מילה אחת יכול להפוך את נשיאת הראש מטובה לרעה. 

גם השורש פקד, שמוזכר הרבה בפרשתנו, יש לו משמעות של זיכרון שיכול להיות לטובה או לרעה. 

על פי פרשתנו, הבעיה במפקד אינה ידיעת המספר של בני ישראל, אלא התהליך. כאשר  ראשו של אדם נישא, כאשר הוא נפקד וזכרונו מועלה, הוא נבחן גם בעולמות עליונים והתוצאה עלולה להיות רעה. במהלך החיים, בני אדם נבחנים לפרקים כל אחד בתורו, לשבט או לחסד. המפקד הצבאי הוא אירוע שבו כל ישראל נבחנים בעת ובעונה אחת. החשש הוא שכמות הנכשלים הבודדים עלולה להצטבר לכדי נגף בעם.

הפתרון של התורה הוא נתינת כופר נפש בצורה של מחצית השקל תרומה לה'. את המטבעות התיכו לטובת בניית המשכן, לצקת את אדני המשכן ולצפות את ווי העמודים, ואלו היו הדברים היחידים במשכן שנעשו מכסף. תרומתם הייחודית של המתפקדים לצבא ישראל הפכה להיות חלק מהמשכן בכך שימשה לזיכרון עולם: וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם (שמות ל' טז). תרומתם של המתפקדים שנצבה לזיכרון לפני ה' היא זו שהגינה עליהם מפני החשש מנשיאת ראשם ופקידתם-זכירתם בעת המפקד.